אורנה מרבך, שעיצבה לעפרה חזה רבים מהבגדים התימניים בקריירה הבינלאומית, מספרת על עבודתה עם עפרה חזה

עם תחילת הקריירה הבינלאומית של עפרה פנו בצלאל ועפרה למרבך בבקשה שתעצב לעפרה בגדים בהשראה תימנית. “הם התקשרו אליי, הייתי אז כוכב מאוד גדול באופנה. אני אפילו לא יודעת איך הם הגיעו אליי”, מספרת מרבך. “הם הגיעו אליי לחיפה, שם היה הסטודיו שלי. בצלאל אמר לי: ‘אני רוצה שאת תעצבי לה תלבושות, כי אנחנו הולכים להופיע בלונדון פעם ראשונה’. עפרה הייתה מאוד עדינה, מאוד מתוקה. זה היה בשבילי אתגר. הם אמרו שהם רוצים עיצוב של מערב-מזרח, משהו באמצע. הם הציעו שאבוא אליהם ליהוד ואצטרף לחתונה תימנית כדי לשאוב השראה. נסעתי לחתונה וראיתי. לוקח שעות להלביש כלה תימנייה, ועובדות על זה 3 נשים – עוד שכבה ועוד שכבה, ואז הטבעות. אני רק ישבתי וספגתי.

“חזרתי לביתי בחיפה. הייתה לי תופרת שעשתה את כל עבודות היד. את הבגד של עפרה בעטיפה של ‘שדי’ אני הכנתי. הכנתי לה בהתחלה 2-3 תלבושות, ואז היא ביקשה ממני את כל הגרדרובה. זה היה בגד מדהים מקטיפה. באמת נחה עליי רוח ההשראה. ההצלחה של עפרה לא הייתה בזכותי, אבל כמובן שהייתה לזה השפעה.

“מכאן החלה עבודה משותפת – כל כמה זמן הם היו מתקשרים ומבקשים בגדים. הייתי כמה פעמים אצלה בבית ביהוד, פגשתי את כל האחייניות שלה. בפעמים הראשונות הם היו באים למדידה, ובהמשך, כשכבר ידעתי את המידות שלה, היא או בצלאל היו מתקשרים והיו מבקשים בגדים, ואני הייתי מעצבת להם ונוסעת אליהם ליהוד.

“עפרה הייתה בחורה עדינה, נחמדה, מאוד פגיעה. תמיד נעימת סבר, תמיד עם דיבור נאיבי. היא תמיד הייתה אומרת לי: ‘אני נותנת ביטחון מלא בבצלאל’. עפרה לא הייתה שואלת אף פעם על התשלום שמגיע לי, ובצלאל ואוגניה היו דואגים לכל”.