בשם "אלסינט" אני נתקלת מפעם לפעם בלוח ההופעות שלי. פעם שאלתי לפשר השם, וענו לי, שזה מפעל טכנולוגי של אנשים רציניים, ושהתוכנית האומנותית צריכה להיות בהתאם. כן, גם אנשים רציניים אוהבים להתבדר, ומקיימים אירועים חברתיים לציון כל מיני דברים. כל אחד ועבודתו, שממנה פרנסתו. גם אמרו לי, שכולם צריכים ללמוד מהם איך לעשות כסף מן השכל. והרבה כסף. ובלי לבקש טובות מאף אחד ובלי שביתות ובלי ובלי… ואם היו עוד כמה "אלסינטים" כאלה, מצבנו הכלכלי היה טוב.
והשבוע נזרק לחדשות שהחברה הזאת הפסידה בשנה שעברה שלושים ושלושה מיליון דולר. ובטלוויזיה הצליח הכתב לראיין את נשיא החברה, ד"ר אברהם סוחמי, איש שאני רואה אולי בפעם הראשונה. והאיש הזה, בחיוך ובטון דיבור אמיץ, אומר בקצרה, שהוא חייב להתפטר מתפקידו מפני שהוא אשם ואחראי להפסדים. לא ייאמן! חשבתי שמשהו לא בסדר אצלי באוזניים, ושאולי אני שומעת משהו אחר. משהו, אולי, מאיזו הצגה סאטירית. ובשלט רחוק של הטלוויזיה הגברתי את הקול, כדי לשמוע אם אמת ונכון. שמישהו קם ולוקח על עצמו אחריות להפסדים. ואכן, האיש הזה חוזר ומסביר בחיוך לכתב, שבוודאי הרגיש כמוני, שהוא מתפטר מתפקידו מפני שיש לו אחריות מיניסטריאלית להפסדים הכבדים. ורק אחד כזה, שהוא בוודאי גם האחראי לרווחים הנכבדים של החברה, מסוגל לומר את שאמר.
והסתכלתי עליו. גבר, שפתאום באמירה פשוטה מעורר תאים רדומים ומעוותים במוח הכלכלה שלנו, ואולי במתכוון מורה את הכיוון להרבה אישים חשובים – המשחקים בכלכלה לא נכונה, במלחמה לא נכונה, בהחלטות לא נכונות, והגורמים הרבה ביזיונות והפסדים – לקום וללכת. להיות די אמיצים כדי לומר "אני אשם". אבל אלה, היושבים בדרך-כלל על קופת הציבור, הסובלת כל פגע רע בסבלנות, מה אכפת להם? נאבקים כדי להישאר. מאשימים אחד את השני, ממלאים שעות מלל רבות בכלי התקשורת כדי להסביר לעם, שהם בעצם חכמים ונבונים ולא אשמים, ובכל מיני פטנטים ממשיכים למלא את תפקידיהם בגיבוי מתאים.
וכדי למלא את סקרנותי, התחלתי לחפש בעיתון אחר-הצהריים משהו על "אלסינט" ועל האיש הזה, שאץ לדרכו ונעלם מן המסך, ומצאתי, שהוא איש עבודה אמיתי. מסתבר, שהנפילה הגדולה של החברה היא במערך השיווק בארה"ב. ואני קוראת שפוטרו שם כך וכך עובדים ביחד עם המנהל, והגבר-הנשיא שהתפטר, הולך לאמריקה, כדי לשקם שם את מאזן החברה.
איך אמר המשורר? "…אבל אם גבר הוא גבר, לא ישכרוהו שוד ושבר".
והוא – גבר!