מילים

ידיך רכות כחיק אדמת מכורה,
כמוה טובה נגיעתן, משכיחה ומרגעת,
להילפת בהן ולדעת:
פה לא אירע!

הן אישה, רק אישה אנוכי-זלזל
העולה טפס ועלה עד ראש הצמרת,
בלי משען- נוגה וחוֶרת
לארץ אשפל.

הנה אקח את מבט עיניך
עצבו השקט, צחוקו המאיר,
הרוך הברוך הרועף ממך,
הרופא ללבי כמרחב הניר
הנה אקח את מבט עיניך,
הנה אקח וצררתי בשיר
בשיר

להקיץ ולדעת: חלום הבעיתני,
רק חלום הוא – יראתי בכדי,
ושנית, כאתמול, להביט בעיניך
ולחוש את ידך בידי

לא הכלמנו הכלם את חמדת נעורינו,
בעבר לא בגדנו בגוד,
ושמשה הנדיב של כנרת אמנו
לא שקע ומיטיב לנו עוד

כאתמול וכאז מקשרנו עדיין
זה החוט הטמיר-האמיץ
רק חלום בלהות הוא אשר הבעיתני
הה אלי! להקיץ – להקיץ

מסביב, על כר ועל כסת,
מכתבים ישנים לרוב,
ואני על גבם קורסת
כאשה הקוסמת באוב.

אך ליום המחר – כמוה –
לא אשאל את פי הנביא,
כי רחק ממני אלוה
הן יודע כבר לבבי

הוא יודע עצב – גלבוע
ונכון לעצב ההוא
כל הלילה אגיל בלי נוע
בשורות בטרם דהו.

את דלתות לבבי אנעל,
המפתח הימה אזרוק –
פן חרוד יחרד הלב
לקראתך, לקולך מרחוק.

והיו הבקרים אפלים,
והיו ערבי אנחות,
ומכל תנחומי רק אחד-
כי ידי עוללה לי זאת.