האלבום Kirya מסמן את המעבר של עפרה מהפופ האתני של שנות ה-80 לסאונד עמוק ואקוסטי יותר של מוזיקת עולם. בתחילה, עפרה ובצלאל אלוני תכננו להפיק את האלבום לבדם, אך רגע לפני תחילת ההקלטות קראה עפרה בכתב העת Billboard ריאיון עם המפיק הנחשב דון ווז. היא נזכרה שווז הביע עניין בעבודה משותפת כשנפגשו בטוקיו שנים קודם לכן, והחליטה ליצור איתו קשר. ווז נענה בהתלהבות, והחיבור ביניהם הוליד יצירה המשלבת כלי נגינה מסורתיים עם מסרים עוצמתיים, כמו בשיר Trains of No Return שנכתב כתגובה לאנטישמיות.
האלבום זכה להכרה בינלאומית יוצאת דופן והגיע למקום הראשון במצעד אלבומי מוזיקת העולם של הבילבורד. עם זאת, רגע השיא נרשם כאשר עפרה עשתה היסטוריה: Kirya היה האלבום הראשון של אמנית ישראלית שהיה מועמד לפרס הגראמי בקטגוריית מוזיקת העולם. הישג מונומנטלי זה קיבע את מעמדה של עפרה כשגרירה תרבותית גלובלית ופורצת דרך עבור המוזיקה הישראלית מעבר לים.