מילים
העיר מדברת בערב
מתוך עננים נודדים
וידיה שולפות את החרב
ודוקרות את ליבי מבפנים
אז גופך החשוף באור אבן
מחסה לגופי הנדקר
ואפילו אינני חושבת
על החול האדום ביום קר
כי העיר מדברת אליך
ודובבת היום את שפתיי
ורואה את יופיים של פניך
החבוק בשתי כפותיי
כי העיר מדברת אליך
ודובבת היום את שפתיי
ורואה את יופיים של פניך
החבוק בשתי כפותיי
העיר מדברת בלילה
אל כל חדריי השותקים
ואומרת מה טוב ומה רע לה
בצללים, בדמעות, בצחוקים
היא שומרת היטב על גוריה
על כל מחפשי המקלט
אנו לא ניעלם מעיניה
בלכתה על עינינו בלאט
כי העיר מדברת אליך
ודובבת היום את שפתיי
ורואה את יופיים של פניך
החבוק בשתי כפותיי
כי העיר מדברת אליך
ודובבת היום את שפתיי
ורואה את יופיים של פניך
החבוק בשתי כפותיי