מילים:

הוא היה בן פרבר
חי בעוני ושר
לשמחה, לבריאות,
לאהבה, לפשטות כל היום
היא חייתה במרחק רב
ממקום מגוריו
היא חייתה במרחק
ומגבוה הביטה, הביטה אליו

והוא שר לה
את ליבו ואת כל מכאוביו
את חלומו, את חלומה שאהב, אהב
והוא שר לה
אל תהיי כציפור בגבהים
אל תהיי שם בין עננים רחוקים

היא ישבה לצידו
והייתה כצילו
הוא אהב מבטה
ולא מש מצידה לעולם
מכתה לכתה
משנה לשנה
נדדו בדרכים
ושניהם אוהבים בודדים

היא ניסתה
את אביה לקרב אל ליבו
אל עולמו, אל יום יומו, ולשווא, לשווא
הוא ניסה
את ביתו להביא אל ביתה
אל עולמה, אל יום יומה, ולשווא

כך ימים ולילות
רק הוא לה והיא לו
בבדידות, בצינה,
בכאב, בקינאה לבדם
יום אחד הוא הלך
ולא שב כי שכח
ולא שב כי שכח
את שירו, את חייו שעזב

הוא אמר לה
לא נוכל להמשיך כך יותר
שובי הביתה, שובי הביתה
שובי אל מקומך
הוא אמר לה
לא נוכל להמשיך כך יותר
הישארי שם, אני אל העוני חוזר

היא ניסתה
את ביתה לקרב אל ליבו
אל עולמו, אל יום יומו, ולשווא