קורות חיים
פרק ג': דלתי מרום לא ננעלו
ג'ון פיל, השדרן האגדי של הבי.בי.סי, שהיה אחד הראשונים לשדר באינטנסיביות את "שירי תימן" המקורי, לאחר שהאלבום הגיע אליו מאחד משדרני תחנת השלום של אייבי נתן, החל להשמיע את "גאלבי" ו"אם ננעלו". "אני פשוט אהבתי את התקליטון", מספר פיל על התקליטון "Galbi". "ברור שהיה לה קול טוב, וכמובן לשיר היה עיבוד מעניין ובלתי צפוי".
הצליל של השירים, שילוב של דאנס אלקטרוני ושירה אתנית, היה אז חדשני ושונה מכל דבר שהרדיו שידר. עיתונות הפופ הבריטית, שפיל היה בשבילה האורים והתומים, החל להמטיר על עפרה מחמאות. בעקבותיו, גם עיתוני המוסיקה הנחשבים ביותר שיבחו את עפרה. "עפרה חזה היא ענקית", כתב השבועון Melody Maker. "הזוהר שלה וקולה המורכב, הערב כמשקה האלים, מושכים אלפים להופעותיה. נראה שהיא אחת הזמרות המושלמות ביותר בעולם".
עפרה חתמה על חוזה עם חברת התקליטים הגרמנית "טלדק", אחת החברות הגדולות באירופה. היא הקליטה אלבום חדש בשם Temptation Eyes, המיועד כולו לשוק הבינלאומי. האלבום התעתד לצאת בחודש ינואר 1988, אך עפרה לא הייתה מרוצה ממנו. "כבר עמד לצאת תקליט שלי לשוק", מספרת עפרה, "והצלחנו לשכנע את חברת 'טלדק' לגנוז אותו. הם הביאו לי שיר של המלחין והמפיק הכי מפורסם באירופה, ג'ורג'יו מורדור, וגם כאן סירבתי, למרות שזה היה תקליט ראשון שלי באירופה, ולמרות שנתנו לי את הקרדיט. הייתי צריכה הרבה אומץ לבוא ולשכנע אותם לגנוז את התקליט".
"אני שמעתי חלק מהשירים, ומאוד לא אהבתי את הכיוון הזה", מספר ניצני. "זה היה ברברה סטרייסנד, אבל עם שירים של… זה לא היה כלום, זה היה וניל כזה".
"חצי שירים שלהם וחצי שלנו", מספרת עפרה. "בחברה אמר לי אחד המפיקים: 'שום דבר מישראל עדיין לא הצליח, ותאמיני לי שאת חייבת ללכת על הקו שלנו'. אז בסוף התפשרנו, אבל גם אחרי שעשינו את ה'חצי' תקליט שלנו – לא אהבנו את החומר. התקליט היה כבר מוכן, עטיפות בדפוס, ואני ובצלאל נסענו לגרמניה לחברת 'טלדק', והודענו להם: 'אנחנו לא רוצים את התקליט הזה'. הם עשו חושבים, והסכימו לבקשה שלנו. מה שעוד עזר להם להשתכנע הייתה העובדה ש'אם ננעלו' התחיל לטפס במצעדי הפזמונים. לא יכולתי לשקר לעצמי, ולא יכולתי לבוא לעיתונאים ולאמר שאני אוהבת את התקליט הזה. הם גנזו את התקליט, ולמעשה, ירדה לטמיון גם ההשקעה הגדולה עליו, וזה היה כסף גדול מאוד. מרגע שגנזו, חזרתי ליזהר אשדות, נסענו ללונדון, נכנסנו לאולפן להתחיל להפיק אלבום חדש, וזה אחרי שהצלחנו במאבק הפרטי שלנו נגד חברת תקליטים ומפיק אמריקני,
שלא האמין במוזיקה ישראלית. יש להם קו עבודה משלהם, והם לחלוטין לא האמינו, שתקליט של שירי תימן עשוי להצליח. אפילו העלו את הטיעון, שחשוב להם למכור תקליטים. עניתי להם, שלי חשוב קודם כל לשיר חומר שאני גאה בו, להיות מיוחדת במשהו, ושגם אני רוצה שהתקליטים שלי יימכרו. מבחינה זו לא היה, כמובן, ניגוד אינטרסים".
שנת 1988 הייתה השנה שבה החלו התגובות הנלהבות בעולם וביקורי יחסי הציבור התכופים בחו"ל. באפריל 88' מכרה מראש הופעה באולם קווין אליזבת בלונדון, שבה ליווה אותה הרכב של 14 נגנים. עפרה הייתה המומה. "פעם ראשונה ששרתי את כל החומר מ'שירי תימן' על הבמה במלואו, והקהל היה בהיסטריה", סיפרה. "היה שם הפנינג גדול. הקהל עמד על הרגליים ומחא לי כפיים. היו לי דמעות בעיניים. מה שריגש אותי במיוחד היה, שכולם ידעו שאני ישראלית, ובכל זאת לא שאלו על פוליטיקה. התייחסו אליי בכבוד. אמרו: 'סוף סוף רואים משהו טוב מישראל'".
ביוני הגיע "אם ננעלו" לראש המצעד בגרמניה, שבה נמכר בקצב של 15 אלף עותקים ביום, ושהה בפסגה 11 שבועות. בבריטניה הגיע השיר למקום ה- 15, בבלגיה לעשירי, בהולנד ל- 26, בנורבגיה ל- 11, בפינלנד לחמישי, בשוודיה לשביעי, וכן, הגיע למקומות גבוהים במצעדי הדאנס בארה"ב.
"להצליח בחו"ל לא היה חלום שלי", סיפרה עפרה עם ההצלחה הגדולה. "מעולם לא דמיינתי שאהיה אי-פעם זמרת מחוץ לישראל, שהמוסיקה שלי תהיה מוכרת בעולם, ושיהיה לי קהל שהוא לא ישראלי ולא יהודי. זה בא לי בהפתעה גמורה.
"כל הדברים האחרונים שקרו לי שם הפתיעו גם אותי. אני בסה"כ בארץ, אני לא יושבת שם שנים ומתדפקת על דלתות להצליח, אני עובדת כאן. וכל מה שקורה שם זה רק משמח, ונותן את האתגר ואולי את הדחיפה בכל זאת ללכת לשם ולעשות את זה".
באותה תקופה הופיעה עפרה בלונדון, בהמבורג, בפריס ובבירות אירופה האחרות. בהופעה בלונדון היא תרגמה את מילות השירים לאנגלית באוזני הקהל. "זו המתנה הכי יפה שיכולתי לתת להוריי, אשר התקליט הוקלט כמחווה ושי למורשת שלהם. המוסיקה נשמרה יותר מ- 2,500 שנה ועתה היא פורצת. יש בה, כנראה, כוח שאין לעמוד בפניו, כוח שמעביר תחושות גם אם לא מבינים את המילים". מהר מאוד המתינו לה עוד עשרה מופעים, בהם אחד בחודש יוני של אותה שנה ב"רויאל פסטיבל הול" היוקרתי בלונדון ובאולם "זניט" בפריס, וגם מסע יחסי ציבור הנלווה לכך.
עם סיום ההקלטות הוציאה עפרה את Shaday. השירים, ברוח התימנית, מושרים באנגלית, למילים של בצלאל ושלה עצמה. באלבום נכללה גרסא אנגלית של "גאלבי", הגרסא של "אם ננעלו", שתיהן בעיבודו של יזהר אשדות, ושני שירים מתוך האלבום "ימים נשברים", שתורגמו ועובדו מחדש: "בוא ונגן אותי" (Take Me To Paradise) ו"הכאב הזה" (My Aching Heart).
"ההחלטה לקרוא לאלבום 'Shaday' הייתה הצעה שלי", מספרת עפרה. "הרי על כל המזוזות כתוב 'שדי', והיה לי חשוב להשתמש בשם אלוהים, כי זה מסמל את כל מה שאני מאמינה בו. אנשי חברת התקליטים הציעו כל מיני הצעות, אבל בסופו של דבר עבדה הכימיה המהירה והטובה שנוצרה בינינו".
זמן קצר לאחר צאת האלבום הסתיים החוזה עם חברת התקליטים. זאת משום שלדברי בצלאל, "המנהל האומנותי בחברה רצה שעפרה תקליט שירי פופ קליטים ואירופאים, שלא התאימו לה בכלל. אז נוצר נתק. הם קנו מאיתנו אחר-כך זכויות הפצה, כמו כולם".
עפרה זכתה באותה תקופה להצלחה אדירה. היא השאירה הרחק מאחור את שיריו החדשים של מייקל ג'קסון. ג'קסון ביקש מעפרה, שתצטרף אליו בסיבוב ההופעות העולמי שלו, אך היא סירבה. "פגשתי אותו במסיבה, והוא אדם נורא רגיש, ממש עדין נפש. הוא נראה לי תימני חמוד כזה. היה לי כיף להיות איתו. הוא הציע לי לעשות איתו סיבוב הופעות, ולא הסכמתי. יש לנו מוסיקה אחרת וקהל אחר, ולא נראה לי שזה יכול להתחבר. בסוף לקחו את קים וויילד, והיא הרבה יותר מתאימה להופיע בפני 70 אלף איש באצטדיון.
"ההחלטה לא התקבלה בקלות. עשינו חושבים לילה שלם, בצלאל ואני. ידענו איזה פיצוץ זה יכול להיות, אבל במחשבה שנייה אמרנו: 'מה אני, עפרה חזה, אעשה באירוע כזה?'. אני רוצה שקהל יבוא לראות אותי מהתחלה ועד הסוף. לא רוצה להיות זמרת חימום, גם למייקל ג'קסון. עם כל המחמאה שבהצעה, סירבתי. בחברת התקליטים מאוד העריכו את ההחלטה האמיצה שלי, אם כי אחדים יאמרו שזה חבל מאוד, כי הופעה כזו יכולה להביא לי פרסום ענק, ולקדם את מכירות התקליט".
ימים אחדים לאחר הופעתה של עפרה בלונדון בחר שבועון המוסיקה החשוב New Musical Express ב"אם ננעלו" כתקליטון השבוע שלו, ולא הסתפק בכך, אלא עיטר את העמוד באיור של עפרה בתלבושת תימנית מסורתית. חודש קודם לכן פרסם המגזין הלונדוני Time Out כתבה נלהבת לקראת הופעתה. גם שם לא שכחו לצרף צילום ימאני גזעי. "אירוע מרגש", כתב והילל ה"אקספרס" את התקליטון. "מרגש לאורך כל הדרך. לא ריגוש שבא והולך. יזהר אשדות, המפיק, מחולל פלאים בשילוב בין כלי ההקשה התימניים והמודרניים". וגם ה"טיים אאוט", כאמור, יצא מגדרו: "איזה קול! חזה היא אירוע משמח בהיסטוריה הארוכה של הפופ, השואב לעצמו חומרים מסגנונות מוסיקליים אחרים בעולם".
באותה שנה זכתה עפרה בפרסים רבים. היא זכתה בפרס "אריה הזהב" בגרמניה בתואר "כוכבת הטלוויזיה הלוהטת לשנת 1988". היא זכתה גם בתואר זמרת השנה בגרמניה. השיר "אם ננעלו" נבחר לשיר השנה בגרמניה, וניצב במשך 9 שבועות בראש המצעד הגרמני. השיר גם עמד במקום הראשון באיטליה, צרפת, בלגיה, הולנד, שוודיה, פורוטוגל ובמדינות נוספות. גם ביפן החלה להסתמן הצלחה רבה.
חברת התקליטים הבינלאומית של עפרה, מסוחררת מההצלחה, התחילה ללחוץ על עפרה ובצלאל בכיוון כיבוש השוק האמריקאי. המחשבה הייתה, שאם עפרה תפרוץ את השוק הגדול ביותר בעולם, שום דבר כבר לא יעמוד בפניה. כדי "לכבוש" את אמריקה החליטו עפרה ובצלאל לארוז מזוודות, ועברו לניו-יורק, אך עד מהרה עזבו גם אותה ועברו ללוס-אנג'לס. "מניו-יורק ברחתי בגלל שהיה שלג וקר". לוס-אנג'לס, לטענתה, מזכירה לה את הבית קצת יותר, לפחות חם, אבל זה לא תחליף. "הבית שלי הוא בארץ. פה זה רק מקום עבודה, ואני פה מכיוון שאם אתה רוצה להצליח בארה"ב אז אי אפשר לעשות את זה בשלט רחוק".
בארצות-הברית החלו עפרה ובצלאל בתחילת 1989 לעבוד על אלבומה הבינלאומי השני של עפרה, Desert Wind. עפרה ובצלאל כתבו בעצמם את השירים, וחברת התקליטים, שהשקיעה תקציבי עתק בפרסום ובשעות אולפן, לחצה על כיוון יותר מערבי בשירים. להפקה המוסיקלית גוייסו שני אשפי-על: אריף מרדין (שעבד, בין השאר, עם דייוויד בואי, אריתה פרנקלין והווארד ג'ונס) ותומאס דולבי, ילד הפלא של הפופ האלקטרוני בשנות ה- 80. מרדין ודולבי ראו בעפרה מלכת דאנס פוטנציאלית, עם גימיק אתני, ועשו אלבום לרחבת הריקודים. התכנים החברתיים והפוליטיים שעפרה ובצלאל ניסו לשלב במילות השירים הלכו לאיבוד. Desert Wind היה כישלון יחסי, ומכר רק חצי מיליון עותקים. אך סיבוב ההופעות העולמי שעשתה עפרה בעקבותיו זכה להצלחה עצומה.
"כבר אז הרגשתי שמושכים אותי לכיוון אחר", סיפרה עפרה כשנה אחר-כך. "יש אנשים שהיו נכנסים לדיכאון מזה שהאלבום שלהם לא הצליח. לוקחים את זה קשה או הולכים לפסיכיאטר, וכל הזמן חושבים 'איפה טעינו', ומדמיינים שאף אחד כבר לא אוהב אותם. אני לא כזאת. חשבתי על הדברים הטובים ומה שאפשר להפיק מהניסיון הזה. קיבלתי החלטה לא להתקרב יותר לדיסקוטקים. היו פניות מכל רחבי ארצות-הברית, 'רק תבואי להופיע 20 דקות עם פלייבק', אבל סירבתי, כי הכסף לא מעניין אותי. אני רוצה להיות זמרת לטווח ארוך ולעשות דברים טובים. אני רוצה להיות על הבמה ולא להרקיד".
בצלאל היה פחות מעודן בהתייחסות שלו ל-Desert Wind. "יכולתי לסגור את הסטודיו ולהפסיק את ההקלטות, אבל נכנעתי ללחצים. החברה השקיעה סכומי עתק ואמרה לי: 'מה אתם מבינים בשוק האמריקאי?'. אמרתי: 'אני לא מבין בשוק האמריקאי, אבל אני מבין בעפרה חזה'. היא לא אהבה מה שעשינו שם, ובדיעבד היא צדקה. יכולתי לומר למפיק המפורסם הזה שעבד איתנו שילך קיבינימט, ולא עשיתי את זה. לכן זה היה כישלון, ואני מאשים רק את עצמי".
באותה שנה הוציאה עפרה בארצות-הברית את הגרסא האמריקאית ל"שירי תימן": Fifty Gates of Wisdom. האלבום כלל את שירי אלבום המקור באותן גרסאות, אך בסדר שונה ובעטיפה אחרת, שונה במעט, שעדיין כללה תמונה של עפרה בבגדים תימניים מסורתיים. האלבום יצא בארה"ב וזכה לביקורות נהדרות ולהצלחה רבה.
חברת התקליטים הישראלית של עפרה ראתה את ההצלחה האדירה שלה, והחליטה "לרכב על הגל". הם הוציאו אלבום תחת השם Yemenite Love, שכלל שירים של עפרה מתקופת סדנת תיאטרון שכונת התקווה. הדבר נעשה ללא ידיעת עפרה ובצלאל, וכמובן גם שללא בקשת רשות. עפרה ובצלאל תבעו את החברה, ובית המשפט פסק, כי על החברה לאסוף את כל התקליטים הללו מחנויות התקליטים. באלבום נכללה גירסת רמיקס לשיר Ya Hilwi, ששרה עפרה בתקופת הסדנא.
בתקופה הזו זכתה עפרה בהישגים רבים. היא זכתה בשני פרסי "אריה הזהב" בגרמניה. בשנת 1989 נבחרה שוב לזמרת השנה בגרמניה. האלבום Shaday זכה ב"פרס המוסיקה החדש" על האלבום הבינלאומי של השנה בניו-יורק. עפרה גם השתתפה בפסטיבל טוקיו, שם זכתה בפרס ראשון.
"זה היה מרגש מאוד", סיפרה עפרה. "כבר הופעתי במסגרות שונות ברחבי עולם, אבל ההופעה הזו. קהל של שבעת אלפים אנשים באולם ענק בשם 'בודקון', המון התלהבות, המון חום. כשחבר השופטים החליט בסופו של דבר שאני הזוכה – פשוט לא ידעתי מה קורה. אני לא מאלה שמאבדות עשתונות וכבר עברתי בשנה-שנתיים האחרונות כל מיני רגעים משמחים, אבל בכל זאת – התרגשתי כמו ילדה. זה היה באמת משהו".
עפרה ובצלאל הגיעו ליפן כשבוע לפני הפסטיבל. הם הגיעו במסגרת קידום מכירות "אם ננעלו" ו-Shaday במזרח הרחוק. במקביל, פנו אליהם מפיקי פסטיבל טוקיו המפורסם והציעו להם ליטול בו חלק. אנשי המכירות ביפן חשבו כי הרעיון טוב, ועפרה נתנה את הסכמתה. "זה פסטיבל בינלאומי", סיפרה עפרה. "הוא אומנם פונה אל הקהל במזרח הרחוק, אבל ההדים שלו מגיעים לכל רחבי תבל – הן לאירופה והן לארצות-הברית. בפסטיבל הזה נוטלים חלק אומנים מוכרים, ובאותה שנה השתתפו בו אומנים מ- 13 ארצות, כולל מארצות-הברית, אנגליה, הולנד, קוריאה, פולין ועוד. זו הייתה חוויה מרגשת, ומאוד נהניתי מכל האווירה סביב".
כל ההצלחה האדירה לה זכתה עפרה לא שינתה אותה. עוד בתקופת הצלחתה בארץ היא נהגה לפקוד את בית ההורים כמעט מדי יום ולבקר את האחים והאחיות בשבתות, וכששהתה בחו"ל לתקופות ממושכות לא ויתרה על הקשר ההדוק עם הבית. באחד מערבי החג הטלפון בבית הוריה היה פתוח, כדי שעפרה תוכל להאזין לאביה מזמר את תפילת החג.
"פעם היינו בחו"ל בערב שבת", מספרת שולי. "חיפשנו נרות שבת ולא מצאנו, אז עפרה אמרה לי: 'תחזיקי שני גפרורים, במקום שני נרות, ואני אברך'. אני החזקתי והיא הדליקה שני גפרורי שבת. כך החזקתי את הגפרורים עד שכמעט נשרפו לי הידיים. כשלא היה לנו יין, היא הייתה מקדשת את השבת בקוקה קולה". "לא הייתה יום-הולדת של נכד במשפחה שהיא לא התקשרה, מהיכן שתהיה, כדי לשיר 'יום הולדת שמח'", מספרת אסתר, אחותה של עפרה.
אם היה משהו בעולם שעפרה אהבה יותר מכל זה ילדים. "את הבנים שלי עפרה גידלה", מספרת שולי. "היה לה חוש אימהי, וילדים היו אהבת חייה. אחרי הכל, גדלנו במשפחה ברוכת ילדים, נכדים שמתרוצצים סביב. היא מאוד ציפתה לילדים משלה".
אחרי הכל, גדלנו במשפחה ברוכת ילדים, נכדים שמתרוצצים סביב. היא מאוד ציפתה לילדים משלה".
הקשר הרגשי עם בני המשפחה היה יקר לה יותר מהקריירה וממספר הדיסקים שנמכרו בחנויות. שולי נזכרת ב"הפתעת החיים" שקיבלה מעפרה. "גרתי בארה"ב והשתגעתי מגעגועים להורים. שנה לא ראיתי אותם, וזה היה כמו מליון שנה. יום אחד, עפרה העלתה אותם על מטוס לאמריקה. זוג ישישים שמעולם לא עזבו את הארץ. שבועיים לא זזה מהם. שבועיים, ממש יד ביד. היא לקחה אותם לכל מקום, בלימוזינה הכי גדולה באמריקה. מאטלנטיק-סיטי ועד פארק השעשועים בקוני איילנד. הם היו כמו ילדים קטנים שלקחו אותם לטיול, ועפרה הייתה מאושרת להעניק להם את החוויה הזו".
אם היה משהו שהטריד את עפרה בדרכה לצמרת בחו"ל זה הניתוק מהמשפחה. "היא התלבטה מאוד בנושא הקריירה שלה בחו"ל", נזכרת שולי, "אבל עודדנו אותה. לא רצינו שתיעצר. רצינו שתגשים את כל החלומות שלה. אחרי כל הופעה בגרמניה, באנגליה, היא הייתה מתקשרת לספר לי איך היה. למרות זאת, רציתי לראות את הדבר הזה במו עיניי. לעולם לא אשכח את הרגע שבו עפרה עולה על הבמה ב'פלאדיום', המועדון הגדול ביותר בניו-יורק, מגיחה עם גלימה תימנית, והבזקי אור אדירים סביבה, וכל האמריקאים משתוללים ומריעים. ואני עומדת שם, רואה הכל ולא מאמינה איזה דבר גדול מתרחש. ופתאום שקט גמור, והיא מתחילה לשיר, ואני בוכה".
בשנת 1990, בעת שהשתתפה בתוכנית הריאיונות הפופולארית של ג'וני קארסון, אמר לה קארסון שהוא אוהב אותה. לאחר כשבועיים אמר לה גם מייקל ג'קסון שהוא אוהב אותה. בחגיגות סיום העשור בקולנוע, שנחגגו בהוליווד, שהעניקה פרסים ליקיריה, השתתפה גם עפרה. את ההזמנה שלח לה באופן אישי מייקל ג'קסון, וגם הושיב אותה באחד השולחנות המכובדים קרוב לבמה. "שמעתי עלייך הרבה", הוא לחש לעפרה בקולו השברירי. בסוף יוני שלאחר מכן היה מייקל ג'קסון אורח הכבוד בקונצרט של עפרה ביפן.
באותה שנה זכתה עפרה בפרס המוסיקה הבינלאומית במונטה קרלו בתואר "הזמרת הישראלית הנמכרת ביותר בכל הזמנים". בנוסף, שלושה שירים שלה הופיעו בסרט Wild Orchid, בכיכובו של מיקי רורק. שנה לאחר מכן השתתפה עפרה בפרוייקט "אומני העולם למען שלום בעולם" עם אומנים כגון פיטר גבריאל, לני קרביץ, ואם.סי.האמר, ששרו יחד את Give Peace a Chance. השיר יצא בתקופת מלחמת המפרץ, והפך לדבר החם ביותר בMTV. "אחרי שהשיר יצא, הגיעו טלפונים מכל העולם", מספרת עפרה. "כולם ידעו שהמשפחה שלי גרה באיזור שבו נפלו הטילים, וצלצלו לשאול מה שלומי". כאשר השיר הפך ללהיט ענק, הוזמנו כל האומנים לכל תוכניות הטוק-שואו הפופולאריות. עפרה סירבה. "השיר נכתב עוד לפני שפרצה המלחמה, ונועד למנוע אותה. גם אני הייתי בעד שלום, אבל ברגע שהתחילו ליפול טילים על ישראל זה השתנה. סירבתי להשתתף בתוכנית הריאיונות של ארסיניו הול ולאמר כמו כולם שאני בעד שלום. לא יכולתי להגיד 'תנו צ'אנס לשלום' כשהמשפחה שלי מופצצת. רציתי לאמר 'תנו צ'אנס לבוש'. הם לא הסכימו שאומר את הדברים האלו, אז לא השתתפתי".
בארץ הוטחה ביקורת רבה על עפרה, שלא הגיע לארץ מיד עם הטיל הראשון שנחת על ישראל, אלא רק כמה זמן אחר כך. "הנציגות הישראלית בלוס-אנג'לס ביקשו ממני להישאר שם. הם אמרו לי: 'אם תחזרי לישראל, אין לך מה לעשות חוץ מלהישאר בבית, אבל כאן את יכולה לתרום למאמץ ההסברה, ולעשות משהו'. עשינו אירוע בו גייסנו תרומות לבית חולים בארץ, כך שאני ממש לא מרגישה שלא עשיתי כלום. להיפך, עשינו הרבה".
הלקח שהפיקו עפרה ובצלאל מDesert Wind בא לידי ביטוי באלבום Kirya, שהוקלט בלוס-אנג'לס והופק על-ידי מפיק העל דון ווז.
"בכלל לא חשבנו אז על מפיק", מספרת עפרה. "בצלאל ואני היינו דווקא נעולים על לעשות את התקליט לבד. היה לנו קרדיט על ההפקה, וחברת התקליטים קיבלה את ההסבר שהמפיקים הזרים לא הכי מבינים את העניין, שהם חושבים שמספיק שאני אעשה קולות ומאהוולים. כשאנשי חברת התקליטים באו לראות אותי בפסטיבל במונטריי ובהמבורג, הם הבינו, שהמופע שלי הוא אקוסטי, בלי סינטיסייזרים וסמפלרים, והקהל מקבל את זה בהתלהבות. אבל מפני שהשירים שלי הצליחו בדיסקוטקים, הם חשבו בצורה פשוטה על קהל צעיר, שיקנה את התקליטים שלי. הם לא ידעו, שהקהל שבא להופעות שלי מורכב מהרבה בני 35-40. אין את הטיפשעשרה. באים היאפיס. לקח להם להבין, כי אני הייתי בשטח והם במשרדים".
האלבום בושל משך קרוב לשנה, והוקלט במשך שלושה חודשים. עפרה ובצלאל כתבו יחד את המילים והמוסיקה, רוב העיבודים שלהם למנגינות תימניות מקוריות. גם בטקסטים לא היו פשרות, ועפרה הגדירה אותם כ"שירי מחאה". Kirya מבכה את הבנים שנפלו על ירושלים, וקוראת למצוא דרך להידבר עם הערבים. דון ווז מספר, שכאשר שמע את עפרה לראשונה, זה היה בפסטיבל הבינלאומי בטוקיו. בחזרות לקראת ההופעה, הוא זוכר, בקע הקול ההוא, בלי ליווי, בלי שום דבר. עפרה סטרייט. זה היה רק ניסוי מיקרופונים, אבל ווז, אחד המפיקים המוסיקליים הגדולים בארה"ב, פלט קריאת התפעלות ממושכת. "לא יכולתי לדבר. הייתי המום. ידעתי ששמעתי את אחת הזמרות הגדולות ביותר בעולם"
ולמרות שווז לא מבין מילה בעברית ובטח שאינו מבין במוסיקה תימנית, הוא מצא עצמו נאבק, יחד עם עפרה ובצלאל, להחזיר את עפרה לשורשים, ולהתנגד לרצון של חברת התקליטים לעשות תקליט נוסף שהוא עוד אוסף של מקצבי דיסקו. "סוד ההצלחה הראשוני שלה היה בזה שהיא שרה מוסיקה אתנית, שהיא אקזוטית ומסתורית, והיא חייבת להישאר ככה. יש לנו כבר מדונה ויש ברברה סטרייסנד או פאולה עבדו. היא א צריכה היות כמוהן. היא צריכה יות מה שהיא – הארטה פרנקלין של המוסיקה התימנית". יחד עם ווז נעלמה רוב האנגלית והוחזרה העברית העתיקה והתימנית, הועלמו הסינתיסייזרים והוחזרו תופי העור, התמתנו מקצבי הדיסקו ו"חזרה הנשמה", כפי שהגדירה זאת עפרה עצמה. "עכשיו זה מאה אחוז אני", העידה עפרה על האלבום. גם הנושאים באלבום קרובים יותר לליבה. היא שרה על ירושלים ועל "דאודאהיה", נערה תימניה שהוצאה להורג על שטעמה פרי אהבה אסורה (הוידאוקליפ של השיר הופיע פעמים רבות בMTV), ועל גורלו של עם ישראל. יום לאחר צאת האלבום ביקרה עפרה בישראל כדי להציג את האלבום, שהוא "הכי ישראלי שעשיתי עד היום בחו"ל".
האלבום, שבו הושקעו מאות אלפי דולרים, צעד במשך 32 שבועות במקום הראשון במצעד המכירות. שיר נוסף שהופיע באלבום הוא "Trains Of No Return", שאותו כתבו עפרה ובצלאל בגלל אווירת האנטישמיות שהרגישו כשהיו בגרמניה. חברת התקליטים אומנם התנגדה לשיר, אך זה לא עזר להם, והשיר הופיע באלבום. לאחר צאת האלבום – כל הפגנות הנאצים התעוררו. בכלל, פעמים רבות הקימה עפרה "מהומות" כלפי אנטישמים: באחת מהתוכניות שבה הופיעה היא אמרה, כי אם אכן המנחה הוא נאצי – עליו להתפטר.
עפרה מספרת, שזמן קצר לפני צאת האלבום, צפתה יחד עם בצלאל בטקס הגראמי בטלוויזיה. "הלוואי ושנה הבאה נעמוד גם אנחנו על הבמה של הגראמי", אמרה לו. שנה אחר-כך, בשנת 1993, קיבלה עפרה טלפון מדון ווז, שבישר לה שהיא מועמדת לקבלת פרס הגראמי בקטגוריית מוסיקת העולם על האלבום Kirya. עפרה התקשתה להאמין: חלומה התגשם. היא הייתה מועמדת באותה שנה לקבלת פרס הגראמי אך לבסוף זכה בפרס זמר אחר, מבוגר יותר, שאמר לעפרה לאחר הזכייה, כי אם לא היה זוכה – הוא היה חוטף התקף לב. לימים סיפרה עפרה, כי היא לא הכינה שום נאום תודה, וכי היה ברור לה שהיא מתכוונת להודות לאלוהים, לבצלאל ולהוריה – ואת זה אין צורך לכתוב.
יומיים לאחר התחרות חזרה עפרה לארץ כדי להופיע בטקס בחירת מלכת היופי. בצלאל חלק לחלוטין על דעתה בנושא הזה. "ראיתי בזה אובדן אדיר של מומנטום", סיפר בצלאל. אך עפרה מספרת, שמאוד נהנתה להופיע שם, והרגישה שהקהל אוהב אותה.
באותה שנה הופיעה עפרה בטקס פרסי MTVושרה יחד עם להקת Sisters of Mercy את השיר Temple of Love. השיר זכה להצלחה רבה, והגיע למקום השלישי במצעד הבריטי.
שנה לאחר מכן, בשנת 1994, חזרה עפרה לארץ והוציאה אלבום ישראלי חדש בשם "כל הנשמה".
רבים תהו למה היא צריכה את האלבום הזה – שהרי היא לא צריכה יותר את ישראל. אבל עפרה חשה שהאלבום הוא "צורך". צורך של הנשמה. "כל כך התגעגעתי לזה, לתקליט בעברית", סיפרה.
"בשבילי, ובכלל לא חשוב מה קורה איתי בעולם, ישראל היא הבית היחיד והאהוב, השורשים, הנשמה. כשנכנסתי לאולפן בארץ אחרי שנים שלא עשיתי את זה, התפשטה בי מן תחושה נעימה ולא מוסברת, מאוד מרגשת, כאילו אני מתחילה מחדש. אני בכלל לא מרגישה שאני חוזרת אחורה. ההתרגשות היא הטעם לעשיית הדברים, וכל התחלה חדשה היא ריגוש חדש". ולמרות שזהו תקליט בעברית, ניבחר השיר "כל הנשמה" להיות שיר הנושא של הסרט הצרפתי "המלכה מרגו" בכיכובה של איזבל אדג'ני, בעברית.
באותה שנה הייתה לעפרה הטראומה השנייה בחייה: ב- 7 באפריל טסה עפרה לארץ בטיסה 316 מלונדון. המטוס נאלץ לנחות נחיתת אונס. "בשניות הראשונות של ההמראה שמענו בום רציני. לא ידענו מה זה. הרגשנו ברגליים רעדה. הטייס המריא חזק למעלה ויצא מהקטע הזה. כל אחד דמיין משהו אחר. חלק חשבו שזו חבלה. הקברניט דיבר תוך שניות והרגיע אותנו. הטיסה עברה בשקט.
כשהגענו לישראל, הטייס התחיל להנחית את המטוס, ובאופן מפתיע עלה בחזרה. הוא אמר לנו שמשהו ניפגע בגלגלים. הוא ניסה שוב לנחות ושוב המריא. הכלכל הראשי עבר והודיע מה לעשות: לחלוץ את הנעליים, להוריד דברים כבדים מהגוף, כמו משקפיים ותכשיטים, להתכופף ולחבוק את הרגליים בקרסוליים מלמטה. לפני שבע שנים, עם ה'ססנה', זה קרה בצורה פתאומית. נפלנו ולא הרגשנו כלום. לא ידענו מה לחשוב. הפעם היה המון זמן לחשוב במשך השעה שהמטוס חג באוויר מעל שדה התעופה. עם הבום הראשוני, בלונדון, הוצאתי את ספר התהילים וקראתי מתחילת הספר ועד סופו. הרגשתי צורך, מן תחושה פנימית. אמרתי 'שמע ישראל'. קראתי כדי להירגע. אמרתי: 'לא מתאים לי למות עכשיו. ניצלנו פעם אחת כדי למות עכשיו?!' כשאמרו דקה לנחיתה, התכופפנו. היה מתח. שקט. כולם חיכו לגרוע מכל. הכנסתי את התהילים לכיס בז'קט, והרגשתי מן חוזק. זו הייתה נחיתה יוצאת מן הכלל. מהסרטים. ההפך הגמור ממה שציפינו. כשירדנו מהמטוס, הסתכלנו והיינו המומים: עשרות אמבולנסים, מכבי אש. כל שדה התעופה היה מואר. קלטתי שהם ציפו לרע מכל. כל הכבאים, עם חסיני האש, קפצו: 'עפרה, פעם שנייה'. גם המוכסים אמרו: 'וואללה, אלוהים שומר עלייך. יש לך ביטוח לעולם'".
בM.T.Vזיון של אותה שנה הייתה זו עפרה שהכריזה על הנקודות שנתנו השופטים הישראלים לכל אחת מן המשלחות. בכל העיתונים בארץ כתבו אז כמה יפה הייתה אז עפרה חזה. עפרה גם הנחתה את תחרות "מודל הזהב", ובה אירחה את הדוגמנית הישראלית המצליחה ביותר בעולם – שירז טל.
עפרה קיבלה, ממש באותה שנה, הזמנה מרגשת להופיע בטקס הענקת פרס נובל לשלום עם השיר "קופסת צבעים". השיר התפרסם מאוד בארץ. את הפרס קיבלו אז יאסר ערפאת, שמעון פרס ויצחק רבין. לאחר מכן, היא שרה עם שינייד או'קונור שירים לשלום בהופעה מיוחדת באוסלו, וכשאו'קונור הגיעה לארץ, הייתה זו עפרה שאירחה אותה. כמו כן, היא נפגשה עם סטיווי וונדר, כשהגיע לביקור בארץ.
בנוסף לכל זאת, החלה עפרה לשדר שתי תוכניות ברדיו "רדיוס" – הרדיו האזורי של השרון. אחת התוכניות הייתה "החוש השישי", ששודרה בכל יום שישי בשעה 12.00. "זו תוכנית אישית, שתהיה בה מוסיקה שאני אוהבת, ושמתאימה לשעות האלה. שירים של אר.אי.אם למשל, להקה שאני מאוד אוהבת. בינתיים, עד שיסתדרו בתחנה עם התקליטייה, אני לוקחת דיסקים מהבית ומחפשת מה שיש. סך הכל, זו תהיה תוכנית של מוסיקה טובה, גם לעקרות הבית, גם לחיילים בדרך, גם לחבר'ה הצעירים ששוטפים את האוטו ביום שישי". הייתה לה גם התוכנית "אהבה פלוס", ששודרה בימי שלישי בשעה 23.00. "זו תהיה שעה רומנטית, שבה אשמיע מוסיקה שקטה, שקשורה לרומנטיקה ואהבה. תהיה גם פינה של נומרולוגיה וקבלה. מאזינים יוכלו להתקשר בשידור חי ולשאול שאלות בנושא".
לאחר רצח יצחק רבין, התבקשה עפרה לשיר בעצרת לזכרו. היא הסכימה ושרה שם את השיר "לאורך הים" בגירסא מיוחדת, שמתחילה עם מילות "כל הנשמה".
עפרה גם הופיעה, לראשונה, במופע הפתיחה של פסטיבל ערד. הייתה אמורה גם להיות לה הופעת סולו משלה ("אי אפשר יהיה להישאר אדישים להופעה הזו", אמרה בריאיון), אלא שיום לפני ההופעה נמחצו במקום שלושה בני נוער שניסו להיכנס להופעה של "משינה" ונחנקו למוות בין כל ההמונים. עפרה הייתה בין האומנים הראשונים שמיהרו לבטל את הופעתם בפסטיבל. היא החליטה, כמו רבים אחרים, שאי אפשר להופיע במצב כזה. ב"תימניאדה" בראש-העין שנערכה באותה שנה הופיעה עפרה לפני קהל התימנים שהגיע לשם לכבוד האירוע.
באותה שנה תרמה עפרה את קולה גם לשיר My Love is For Real של פאולה עבדול. השיר זכה גם הוא להצלחה, ונכנס לרשימת עשרת הגדולים במצעדי הריקודים בארצות-הברית. בנוסף, היא הופיעה בשנית בפסטיבל הג'אז במונטריי, שווייץ.
בתחילת שנת 1996 החליטה עפרה לגנוז את אלבומה הבינלאומי החדש "Queen In Exile" ('מלכה בגלות'), שכבר הוקלט. "הקלטנו אלבום אחר ושונה, כולו באנגלית אך ההרגשה בבטן אמרה שזה לא זה. הרגשתי שלא צריך למהר, שעדיף להתאפק ולעשות דבר שאהיה שלימה איתו בכל מאת האחוזים. אין טעם להוציא משהו ואחר-כך להתחרט".
"שפכנו על האלבום הון עתק ובסופו של דבר הוא נגנז", מספר בצלאל. "אני רציתי את יזהר אשדות כמפיק מוסיקלי, וחברת התקליטים סירבה. לא עניין אותם שהוא עשה את 'אם ננעלו', הלהיט העולמי המצליח ביותר של עפרה. הם אמרו שהם לא יודעים מי זה. הם רצו שנעבוד עם כריס פרנץ וטינה וויימות' מTalking Heads, שאז עבדו יחד תחת השם 'טום טום קלאב'. בסוף יזהר הפיק 5 שירים, ואת השאר הקלטנו בארה"ב עם כריס וטינה. לא אהבנו את מה שהם עשו. זה היה פופ אמריקאי שלא התאים לעפרה, ולנו כבר היה ניסיון מר מ-Desert Wind. הודעתי לחברה שאני לא מוכן להמשיך להקליט, ואז הם החליטו להוציא את האלבום עם סקיצות השירה של עפרה ועם הפלייבקים, שכבר היו מוכנים. פניתי לעורכי הדין שלנו ועצרנו את ההפקה, וככה נגמר החוזה שלנו עם Warner".
מיד לאחר גניזת Queen in Exile החלה עפרה את ההקלטות על האלבום הבא – Ofra Haza. ההקלטות החלו בינואר 1997, והפכו את האלבום הזה לאלבום הראשון של עפרה שהקולט בגרמניה, בהמבורג, עם פרנק פיטרסון, מי שהפיק עם מישל קרטו את "אניגמה" הראשון, ועבד גם עם שרה ברייטמן הבריטית ומארקי מארק האמריקאי. "רוב השירים באלבום באנגלית, פה ושם איזה בית בתימנית, כי המקצבים הם בפירוש מודרניים. קשה להסביר את הצליל. האלבום הוא מיסטי באופן כללי, מודי כזה, רחוק מלהיות אתני, יותר חשמלי, אבל יש רמיקסים לריקוד, והוספנו גם צלילים קלאסיים עם הסימפונית של לונדון, כדי שיהיו צלילים חדשים ומרגשים".
באותה תקופה, תחילת 1997, צילמו עפרה וארנון צדוק סרט מתח המבוסס על פרשת חטיפת ילדי תימן. לסרט קוראים "צדק מוחלט", ועפרה משחקת בו עורכת דין צעירה, המגלה כי גם היא נחטפה כשהייתה תינוקת. "זה מסוג הנושאים שאיך ששמעתי את ארנון מדבר עליו, אמרתי מיד 'כן'. הרעיון היה קרוב אלי, ריגש אותי והלוואי שהסרט הזה יזיז משהו".
