ההרכב החדש של "שוקולד, מנטה, מסטיק" התפרק. פשנל רצה להריץ את עפרה כסולנית, אבל מחברים לא היו מוכנים לכתוב לה שירים. מיטב השמות, ממתי כספי דרך עוזי חיטמן ועד אהוד מנור. עדיין לא ידעו מי זאת עפרה חזה. העסק לא זז.
תחילת 1979. "עפרה נבחרה להופיע בסרט 'שלאגר' עם 'הגשש החיוור' שרצו בה, אבל הסטאר, צביקה פיק, ניסה להשאיר אותה בחוץ" מספר בצלאל. "מזל שהמיועדת שלו, רותי נבון, כבר הייתה בתהליך של הליכה לדת וחיה בחו"ל. עשו לה את המוות לפני שנתנו לה את התפקיד. קראתי את התסריט ומאוד אהבתי אותו, בייחוד את הטקסטים שכתב אסי דיין".
"אני שיחקתי כביתו של פולי", מספרת עפרה. "בסרט משדכים לי סטודנט מהטכניון, טיפוס יבש אחד. הבחור הזה משעמם אותי עד מוות, ובאחת הסצינות אני מתפרצת עליו וקוראת 'בא לי לרקוד'. הוא שואל: 'מה, את איזה פריכה, שהראש שלה ברגליים?', ואני עונה: 'אם לרצות לרקוד זה להיות פריכה, אז אני פריכה מקיר לקיר'. וכאן בא 'שיר הפריכה', שאיתו לראשונה אני פורצת בגדול".
"הסרט ותקופת הצילומים זכורים לי כתקופה נהדרת", מספרת עפרה. "הכרתי שם את הגששים, והרגשתי כאילו הכניסו אותי לגוב האריות. הם היו כבר כוכבים ענקיים ואני בתחילת דרכי. הם התייחסו אלי ממש כמו אל ביתם הקטנה".
הדמות של עפרה בסרט, דינה, הייתה של נערת דיסקוטקים הוללת, בדיוק ההפך ממה שעפרה הייתה, שהייתה עדיין בחסות הוריה הדתיים. לכן, היא חששה מתגובתם כשיראו אותה בסרט חושפת רגל עד המפשעה. "היה לי חשש קטן, בגלל שבכל זאת ההורים שלי דתיים. לא ידעתי איך אבא שלי, שהוא דתי מאוד
יקבל את זה. כשהוא ראה את הסרט, היינו במתח, אבל הוא הפתיע את כולם. אחרי הסצינה, התגובה שלו הייתה מקסימה. הוא אמר: 'אז מה יש, מה ראיתם? יש לה רגליים יפות, לא?'". אבא של עפרה מוסיף: "אני לא שומר אותה בקופסא, אני סומך על החינוך שלי. וחוץ מזה, זה מה שרוצים לראות בקולנוע".
"היו שהעירו על המילה 'פריכה' של הבמאי ומחבר השיר, אסי דיין, אבל עפרה הפכה את המילה לאצילית, גם אם הרדיו לא רצה בהתחלה לשדר את השיר", מספר בצלאל.
"את 'שיר הפריכה' אהבתי מהרגע הראשון ששמעתי אותו, אך לא שיערתי שהוא יהיה להיט כל-כך גדול, למרות שהיו חששות שלא ישמיעו אותו, בגלל הסלנג", אמרה עפרה. "הפופולאריות של השיר בקרב הקהל כמעט גרמה לי שוק. חמישה שבועות בראש מצעד הפזמונים! עכשיו הקהל המזרחי לא מוכן לשמוע אותי בלי השיר הזה".
השיר הפך להיט ענק, שהושמע לעיתים קרובות ברדיו, וקטע הסרט הוקרן בטלוויזיה. "גלי צה"ל" דווקא אסרו על שידור השיר במשך חודשים ארוכים, מפני שנחשב לנועז במיוחד.
"למעשה", אומר בצלאל, "'שיר הפריכה' עשה לה אז שירות דוב, ובגללו נתקענו חזק. לא להאמין איך ועדי העובדים, המזמינים העיקריים דאז להופעות, התייצבו בחזית אחידה נגד ה'פריכה'".
אך עפרה הפכה לדמות מוכרת לכל. כמות מכתבי המעריצים מוכפלת ומשולשת, ומסתכלים עליה ברחוב. "הייתי מאושרת, אבל לא הרגשתי שאני כוכבת. בכלל, על כל דבר שקורה לי בחיים אני אומרת תודה רבה", אמרה עפרה.
ההצלחה של "שלאגר" עודדה את פשנל לדחוף את עפרה לתפקיד ראשי בסרט נוסף, "נערת הפרברים" של ג'ורג' עובדיה, לצד מנחם עיני ואבנר דן. היא גילמה שם את ורד, רוכלת שהתעוורה בתאונה בילדותה, שבזכות תרומה שמשיגים לה שלושה בטלני רחוב עם לב זהב עוברת ניתוח וזוכה מחדש במאור עיניה. לאחר הניתוח היא פוגשת אמרגן, והופכת לזמרת מצליחה. "אחרי 'שלאגר' קיבלתי חשק לעשות עוד סרטים", אמרה עפרה כמה שנים מאוחר יותר. "'נערת הפרברים' הוציא לי את החשק הזה. אני לא רוצה להיזכר בו אפילו".
"ג'ורג' עובדיה אדם עדין, התייחס יפה, אבל המפיק הקשה עליי", אמרה עפרה. "לא דאגו לשום דבר, ולא הייתי רגועה בהסרטה. שיחקתי עיוורת בעיניים פקוחות. מצחיק שהשתמשו שם בתמונות שער שלי. כל התחינות שלי שיורידו את זה לא הועילו. עכשיו שואלים אותי אם הסיפור אמיתי, ואם הייתי בעבר עיוורת".
"פנו אליי בעוד כל מיני הצעות קולנועיות", מספרת עפרה. "חלק דחיתי, מפני שהיו סצינות של עירום, ואני לא מסוגלת להופיע אפילו בעירום חלקי. אף פעם לא יראו אותי ברחוב במחשופים או בלבוש שקוף".
באותה שנה השתתפה עפרה בפסטיבל הזמר עם השיר "על אהבות שלנו" וזכתה במקום 6. לעומת זאת, בשירוויזיון לילדים שנערך בחנוכה תש"מ, דצמבר 1979, השתתפה עפרה עם השיר "פלאש גורדון", וזכתה במקום הראשון.
"פשנל אמר לי: 'אני לא יודע מה לעשות, אף אחד לא רוצה לכתוב לה'", מספר בצלאל. "זה היה הרגע שבו חזר אליי החיידק מימי הסדנא. אמרתי: 'אם פשנל, המפיק הכי גדול בארץ, לא יכול לדחוף את עפרה, אני אעשה את זה לבדי'. אני איש מחאתי מיסודי. זה הכוח שמניע אותי לעשות דברים, וזה מה ששיכנע אותי להפוך את עפרה לכוכבת בכל מחיר". הוא החליט, שעליו לשחרר את עפרה מהחוזה שלה עם פשנל, ולנהל בעצמו את הקריירה שלה.
הקצב של ההתקדמות שלה וההתפתחות שלה היה אדיר", מספר גד אורון, מפיק שעבד עם פשנל. "לכן הייתה גם אכזבה גדולה אצלינו, כשיום אחד בצלאל הגיע לשיחה עם פשנל, ורצה להתיר את החוזה. זו הייתה שיחה קשה, ופשנל אמר לו: 'אני רוצה שעפרה תגיד לי את זה'. ואז הוא ירד ל'קפה פינתי', היא ישבה וחיכתה לו ב'פינתי', והיא עלתה למעלה. אני חושב, שהיא הבינה את מידת עוגמת הנפש שהיא גורמת לו, כי באמת הוא לקח אותה והביא אותה ממקום אחד למקום אחר, ומצד שני, כנראה הקודקוד השני שלה, בצלאל, רצה ללכת למקום אחר. היא פרצה בבכי גדול מאוד. פשנל קרא למזכירה שלו, הוציא את כל ההעתקים של החוזים שלה, נתן לה את החוזים, וכך היא ירדה מהמשרד ל'קפה פינתי'".
"פשנל, ברוב טובו, היה מוכן לשחרר את עפרה מהחוזה שעליו חתמנו", מספר בצלאל. "מצב הרוח היה שפוף. בדרך הביתה, ברמזורים, כתבתי לה את 'הגשם'. בימים הבאים הוספתי את 'שיר אהבה לחייל', 'מאמי' ועוד".
עפרה ובצלאל הבינו, שהצעד הבא חייב להיות אלבום סולו חדש, כי כבר יש כמה להיטים. ואמנם, על בסיס השירים מ"שלאגר" ומ"נערת הפרברים" הקליטה עפרה בשנת 1980 את אריך הנגן האישי הראשון שלה כסולנית, "על אהבות שלנו", במסגרת החוזה שחתמה בחברת "פונוקול". "תקליט ראשון אישי, התרגשות עצומה", סיפרה עפרה. "חגיגה בבית, חגיגה בשכונה וחגיגה בלב. זה תקליט שכולו שלי, וזה משהו אדיר".
"כל האלבום הראשון של עפרה הורכב משירים שלי ומשאריות שהתחננתי שייתנו לי לקחת", אומר בצלאל.
ועפרה אכן הפכה לכוכבת: אלבום הבכורה שלה הוציא להיטים רבים: "שיר הפריכה", "הגשם", "שיר אהבה לחייל", "פלאש גורדון" ועוד. היא זכתה לתואר "זמרת השנה" על-ידי תחנות הרדיו "גלי צה"ל", "רשת ג'" ועל-ידי העיתונים "ידיעות אחרונות" ו"מעריב". האלבום מכר כ- 20,000 עותקים, וזכה באלבום זהב.
באותה שנה השתתפה עפרה שוב בשירוויזיון לילדים, עם השיר "סימנים של אוהבים", ושוב זכתה במקום הראשון.
באותה שנה שלחה עפרה את השיר "הוא" לוועדת הקדם-אירוויזיון, אך השיר נדחה. כמה ימים אחר-כך התקשרו לבצלאל, וביקשו שעפרה תתמודד עם השיר בפסטיבל "מדיטור" בפורטוגל כנציגת ישראל. עפרה הסכימה, ואז גם הוחלף שם השיר ל"תפילה". במקביל, הייתה עפרה נציגת ישראל ב"טלתרום" בצ'ילה.
פחות משנה אחר-כך יצא תקליטה השני של עפרה, "בוא נדבר", עדיין בחברת "פונוקול". האלבום כלל גם הוא חומרים פרי עטו של בצלאל, וזכה גם הוא בתקליט זהב. רבים משיריו הפכו גם הם ללהיטים: "תפילה", "סימנים של אוהבים" ועוד. שוב זכתה עפרה בתואר "זמרת השנה" על-ידי "ידיעות אחרונות", "מעריב", "גלי צה"ל" ו"רשת ג'". גם "בוא נדבר" זכה באלבום זהב.
שני אלבומי הסולו של עפרה, עם כל בוסריותם, הציגו את חזונו של בצלאל לגבי עפרה כזמרת הקונצנזוס האולטימטיבית. שירים קצרים, מלודיים, לכל המשפחה, מתמקדים בנושאים שמדברים לכל שכבות הציבור ללא הבדל דת, גזע ומין. המחאה של ימי סדנת תיאטרון שכונת התקווה עשתה הסבה של 180 מעלות לטובת נחמדות אין קץ ואפס אחוזי פרובוקציה.
בשנת 1982 עברה עפרה לחברת התקליטים "הד ארצי", שם הוציאה את אלבום הסולו השלישי שלה, "פיתויים". אז גם יצאה עפרה לראשונה במופע הנושא את שם האלבום, בהפקה מוזיקלית של אלדד שרים.
כל צדדיה המופנמים יותר של עפרה באו לידי ביטוי בתוכנית הזו. היא שרה בה על אמונה, אהבה, תקוות יומיום. אך בו בזמן מתגלים בה גם כישוריה כשחקנית, קומיקאית, חקיינית. עפרה למדה לעמוד על הבמה מול מאות ואלפים, ולדבר ישר אל ליבם. נוצר חשמל והקהל אהב אותה. מישהו מהמבקרים אמר "כריזמה של בתוליות ויופי".
עד אז הופיעה עפרה רק בהופעות קצרות, פעמים רבות עם פלייבק. "עכשיו", היא אומרת, "אנשים שיקנו כרטיסים יבואו לראות אותי – שעה וחצי של עפרה חזה על הבמה! עד היום לא חשבתי שאפשר לעשות ערב משני תקליטים. עכשיו, כשיצאתי עם תקליט שלישי, יש לי מספיק חומר לבחירה. אני יודעת שלא אאכזב את מאות המעריצים הפונים אלי ורוצים לראות אותי בערב היחיד".
האלבום הוציא גם הוא מספר להיטים: "כל יום מתחילה שנה", "גבריאל" ועוד, וזכה באלבום זהב. עפרה שוב השתתפה אותה שנה בשירוויזיון לילדים עם השיר "מלכת הקסמים", ושוב זכתה במקום הראשון. השיר נכלל גם הוא באלבום. באותה שנה זכתה עפרה בפרס "כינור דוד". הפעם זכתה עפרה בתואר "זמרת השנה" על-ידי כל כלי התקשורת בארץ. "אני שרה לכל העם", אמרה עפרה זמן קצר אחרי הזכייה בתואר. "אני לא מתיימרת להביא סיגנון חדשני או לשנות את העולם. אני פשוט שרה שירים יפים מתוך הלב, שמדברים לכל אדם. היום אני מרגישה שכל האנשים בארץ שווים. בשום מקום אני לא חשה, לא אני ולא חבריי הקרובים מהשכונה, שמפלים אותנו לרעה. להיפך, תקופת האפלייה ניראית לי תקופה שחלפה. בבית-הספר תמיד הרגשתי כשווה בין שווים. טובה, יפה ומוצלחת. הבעיה הייתה אז עם התדמית שלנו כלפי אחרים. כיום אני מקבלת פיצוי על התקופה ההיא". באותה שנה הוציאה עפרה גם את "עפרה חזה לילדים", אלבום הכולל 30 ביצועים שלה לשירי ילדים מפורסמים.
באותה שנה הציעו לעפרה להשתתף בקדם-אירוויזיון עם השיר "רומנטיקה", שכתבו חברי להקת "הכל עובר חביבי", אך עפרה סירבה. "אני שלימה וגם שמחה שלא עשיתי את השיר הזה", אמרה לאחר מכן. "מתחילת דרכי – וזהו אולי סוד ההצלחה שלי – עשיתי רק דברים שהתרגשתי ואהבתי. השיר פשוט לא היה אני. גם עמדת מחבריו, שלא לעשות בו שינויים, לא נראתה לי. היו ויכוחים על אופי ההפקה, אבל הבהרתי שאני לא בובה של אף אחד. בשנה הבאה אנסה שוב את מזלי".
אבל ההצלחה של עפרה במכירות ובהופעות לא מנעה מעורכים מוסיקליים ברדיו להתייחס אליה בהסתייגות רבה. בצלאל היה מגיע לתחנות רדיו עם שירים חדשים שלה, מתחנן להשמעות, ולרוב נדחה. "אני לא יודעת למה לא נותנים לי צ'אנס", הודתה פעם עפרה. "לצערי, אני לא יכולה להגיד שהרדיו מפנק אותי, אבל אין לי תלונות. ברגע ששיר שלי מגיע למצעד הפזמונים, המאזינים כבר מדרגים אותו במקומות גבוהים, ומכריחים את העורכים להשמיע אותו. בתוכניות אחרות אני לא מקופחת, אבל גם לא מחוזרת. זמרות שלא זכו בתואר 'זמרת השנה' משודרות הרבה יותר ממני. כשאני גומרת לעבוד על תקליט ויושבת מול הרדיו בתקווה לשמוע אותו, אני מתאכזבת ומתרגזת, אבל בדרך-כלל אין לי ראש למלחמות. אני לא בונה על הרדיו והוא לא בונה אותי".
שנת 1983 הייתה שנה מכרעת בקריירה של עפרה. באותה שנה עתיד היה האירווזיון להתקיים במינכן שבגרמניה. אהוד מנור חש צורך שדווקא שם יעמוד נציג ישראלי וישיר שוב ושוב את המילה חי, "ולא משנה כמה ח' יש בה", אמר. הוא כתב את השיר "חי" והציע אותו לירדנה ארזי לקראת הקדם-אירוויזיון, אך ארזי סירבה לקבל את השיר, בטענה שכבר הכינה שיר, "שירו שיר אמן". מנור פנה לעפרה, שמיד הסכימה לבצעו. ממש ברגע האחרון הקליטה עפרה את השיר, והגישה אותו לוועדה. לראשונה התקבל השיר ששלחה עפרה. קודם לא התקבל השיר "הוא" (שלאחר מכן, שונה שמו ל"תפילה") ושירים נוספים ששלחה עפרה כל שנה לתחרות. זו הייתה כבר השנה הרביעית בה ניסתה עפרה להיכנס לתחרות.
"כמעט שהחלטתי לרדת לגמרי מהעניין. אמרתי: 'כל פעם את מציעה והם לא לוקחים, אז אולי הם לא רוצים?'. שנה אחרי שנה הייתי שולחת באמצעות בצלאל שיר שנקרא 'אמן למילים', ונידחיתי על הסף. גם את 'תפילה' שלחנו, אך הוא לא התקבל, עד שבוקר אחד צילצל מנור לבצלאל וביקש ממנו לבוא לשמוע שיר מיוחד. השיר תפס אותי מההתחלה, והחלטתי לנסות את מזלי".
בחודש מרץ נערכה תחרות הקדם-אירוויזיון. "החלק הכי מרגש הוא, כמובן, שלב ההצבעה. אז קשה לשמור על קור-רוח. בהופעה, כשאת עוברת את סף הבמה – גמרנו, את מתחילה לשיר ושוכחת הכל. גם בתחרות לא חטפתי פיק ברכיים, לא הייתי בעננים, רק הייתה לי הקלה מסויימת שהכל הסתיים, ובכי טוב", אמרה עפרה. אכן, הכל הסתיים "בכי טוב". עפרה זכתה במקום הראשון בתחרות הקדם-אירוויזיון, שנערכה על בימת תיאטרון ירושלים, עם 73 נקודות, ובזכות לייצג את ישראל על אדמת גרמניה ולשיר "חי".
ירדנה ארזי הגיעה למקום השני, בפער של נקודה אחת. יש הטוענים שתחרות זו היא שפתחה את המאבק בין עפרה חזה לירדנה ארזי, ובעיקר בין מעריציהן ומעריצותיהן, מאבק שנמשך מספר שנים, ושהתקשורת שמחה ללבות. גם שנה קודם ניצח בתחרות אבי טולדנו, מלחין השיר "חי", והשאיר את ירדנה ארזי במקום השני, בהפרש של חמש נקודות בלבד.
לאחר הזכייה בתחרות עלתה עפרה לבמה לשיר שנית את "חי" כהדרן, אך הפלייבק שהושמע הוא של… ירדנה ארזי. לדעת הטכנאים, הייתה, כנראה, ארזי מיועדת פוטנציאלית לזכייה, וכך הם נאלצו לחפש ברגע האחרון את פס הקול של "חי".
באותה שנה הקליטה עפרה את השיר "אחרי החגים" בדואט עם אבי טולדנו. השיר נכתב והולחן במיוחד למצעד הפזמונים השנתי של "גלי צה"ל". היא גם השתתפה בשירוויזיון לילדים עם השיר "סופר סטאר", וזכתה שוב במקום הראשון.
האלבום "חי", שיצא מיד לאחר הקדם-אירוויזיון, זכה למכירות היסטריות. האלבום מכר למעלה מ- 43,000 עותקים, והפך לאלבום הפלטינה הראשון של עפרה. האלבום הוציא מספר להיטים, וביניהם: "חי", "סופר סטאר", "אמן למילים" ו"בלדה למלך", שיר ששרה עפרה בימי סדנת תיאטרון שכונת התקווה, וזכה לחידוש.
הייתה זו נסיעתה של עפרה לייצג את ישראל באירוויזיון שסימנה את המעבר שלה מעמדת זמרת פופלארית, שנערצת בעיקר על-ידי בני ובנות נוער, לזמרת לאומית. ההצלחה הגדולה וההכרה בה כזמרת המובילה במדינה פרצו סופית את החומות שניסה הרדיו להציב בדרכה, ואת מחסום החשש של יוצרים מובילים לכתוב לה.
המופע "פיתויים" רץ כשישה חודשים, ונחל "הצלחה משגעת", כדבריה. למרות ההצלחה של המופע, היא נאלצה להשבית את לוח ההופעות בגלל לחץ העבודה על תקליטים חדשים וההכנות לקדם-אירוויזיון. "המופע נתן לי הרגשה שעם ישראל אוהב אותי באמת", אמרה עפרה. "העובדה שבאים וקונים כרטיסים, וממלאים אולם כדי לראות את עפרה חזה. הזכייה ב'קדם' השלימה לי, כמובן, את השנה הטובה שהייתה לי".
בסוף אפריל היה עתיד להיערך האירוויזיון. במהלך ההכנות לתחרות בגרמניה ביקרו עפרה ושאר הצוות הישראלי בדכאו, מחנה ההשמדה של הנאצים. במקום היא פגשה זוג יהודים מבוגרים מישראל, שניצלו בשואה. "את עפרה חזה?", שאל הבעל. "הייתי אסיר במחנה הריכוז הזה, והיום חזרתי לבקר בו בפעם הראשונה מאז שהשתחררתי ממנו. שמענו את השיר שלך. במוצאי-שבת, כשתשמיעי את השיר הזה לכל אירופה, תזכרי את מה שאת רואה עכשיו". עפרה נשבעה להם שתחשוב עליהם. עפרה וצוותה ביקרו גם במחנה האולימפי במינכן, שם נרצחו 11 ספורטאים ישראלים במהלך המשחקים האולימפיים בשנת 1972.
השיר הישראלי נחשב לבעל סיכויים מצוינים לאורך כל הדרך. ביום התחרות עצמה הביא עלון האירוויזיון בעמודו הראשון תמונה של עפרה ולהקתה עם ההסבר: "הישראלים נחשבים לבעלי הסיכויים הגבוהים ביותר". גם בעיתונים המקומיים דיברו בימים האחרונים רק על יוגוסלביה וישראל כמועמדות.
בערב שלפני התחרות אמר בביטחון אחד החברים במשלחת הישראלית לאירוויזיון: "אני אומר לכם: אנחנו נזכה!". צלמי העיתונות רחשו סביב עפרה כדוברים, והיא עצמה, ככוכב אמיתי, מקרינה חביבות ושלווה פנימית. "ההרגשה טובה", אמרה, "מובן שאני ישנה טוב בלילה אף שבבית יותר נוח". הופעתה בערב שלפני התחרות הייתה זוהרת וזרוקה כאחד כבר מהבוקר. איפור מלא, תסרוקת ללא דופי, ג'ינס וחולצה אפורה – עם נעלי זהב גבוהות עקב.
תחרות האירוויזיון התקיימה ב- 23 באפריל. השיר הישראלי היה מספר 16 מתוך 20 השירים המשתתפים. בתחרות זכתה עפרה במקום השני, בהפרש של 6 נקודות בלבד מהמקום הראשון. השופטים הישראלים בירושלים העניקו את תריסר הנקודות לשיר המתחרה מלוקסמבורג, של הזמרת קורין הרמס, שהמפיק שלה היה הישראלי חיים סבן. וכך הפסידה עפרה לקורין. בנוסף, כנראה בשל שיקולים פוליטיים שונים, 5 מדינות התעלמו לחלוטין מישראל "כשנגמרה ספירת הקולות, והבנתי שאנחנו מקום שני בהפרש של 6 נקודות, בדקתי את התגובה של עפרה", מספר אבי טולדנו, מלחין השיר "חי". "כבר הכנתי את עצמי איך לעודד אותה, ולהגיד לה שזה לא נורא, אבל בסוף היא הייתה זו שעודדה את כל האחרים. זו לא הייתה פוזה. עפרה לא ידעה מה זה פוזה. היא באמת קיבלה את זה בשלוות נפש גמורה. היה לה שקט נפשי שאפשר רק לקנא בו". לאחר התחרות אמרה עפרה "הרגשה נהדרת – די פחדתי שאגיע למקום חמישי או שישי".
"עפרה ייצגה אותנו בכבוד", אמרו בבית משפחת חזה בשכונת התקווה, נרגשים וגאים על הישגה. במשך שעות הצטופפה המשפחה מול הטלוויזיה. בשכונת התקווה לא נראתה נפש חיה בחוץ. בבית משפחת חזה הלמו הלבבות בקצב מוגבר. עיתונאים שניסו להצטרף למשפחה נתבקשו, באדיבות, לאפשר לבני הבית לעבור את השעות המותחות בלי אורחים. "אנו רוצים להיות עם עצמנו, להתפרק חופשי", הסבירו. את שירתה של עפרה הם קיבלו בקריאות "יש" ומחיאות כפיים נלהבות, וכשסיימה, כל המשפחה צהלה מאושר.
מיד לאחר החזרה מהאירוויזיון הוציאה עפרה את האלבום "שירי מולדת", אלבום שכולו חידושים שלה לקלאסיקות עבריות, ואפילו קשוחי המבקרים נכנעו. מכירות של יותר מ- 40 אלף עותקים הפכו את "שירי מולדת" לאלבום הראשון של עפרה שיצר קונצנזוס בין אהבת הקהל לחיבוק הביקורת.
"זה מפתיע", אמרה עפרה, "אבל דווקא אחרי האירוויזיון הבנתי שהמוסיקה הזו לא תיקח אותי לשום מקום, ולכן, החלטנו, בצלאל ואני, להקליט את 'שירי מולדת'. החלום התחיל לפני כן, אבל הביצוע הוא בגלל זה".
לעצמה ובמופעים שרה עפרה שירים אלה תמיד. במידה רבה מתבססת מורשתה המוסיקלית על שירים כ"יד ענוגה", "זמר נוגה", "יש לי גן" ו"עץ הרימון". התקליט חשף את יכולתה של עפרה בתחומים מוסיקליים שלא נחשבו קודם לכן נחלתה. לדור הצעיר שבקרב מאזיניה ומעריציה, דור שלא הכיר כלל סוג זה של שירי מולדת (שכביכול עברו מן העולם עוד קודם שנולד), היה התקליט בבחינת תגלית. מבחינה זו, כאילו נולדו רבים משיריו מחדש.
באותה שנה נבחרה עפרה שוב, בפעם הרביעית ברציפות, בתואר "זמרת השנה". עוד באותה שנה הוציאה עפרה את האלבום "מבחר להיטים, כולל סדנת תיאטרון שכונת התקווה עם הסולן מיכאל סינואני", שכלל שירים של עפרה עם הסדנא. האלבום לא זכה להצלחה רבה
בסוף 1983 החלה עפרה לכתוב טור בעיתון "מעריב", תחת השם "אקורד נוסף". בטור כתבה עפרה על דברים שקרו לה, על יחסי דת ומדינה, על הקונפליקטים בין העדות ועוד. היא גם נהגה לכתוב על עניינים המעסיקים את אנשי שכונת התקווה. הטור הופיע מדי יום שישי במדור הפובליציסטיקה של "מעריב", לצד טורים של חברי כנסת ואנשי ציבור. "פנו אלי מ'מעריב'", מספרת עפרה. "לא כתבתי מעודי, וחשבתי ששווה לנסות. מגיעים אליי מכתבים מאנשים, שלא האמינו שאני מסוגלת
לכתוב, קלת דעת. האמת היא, שזה מוצא חן בעיניי. אני לא מרגישה טוב כשאני לא רואה את הטור שלי בעיתון של יום שישי". היא כתבה את הטור עד שנת 1985.
באותה תקופה שימשה עפרה גם כ… כתבת ספורט בעיתון "חדשות ספורט". "היה נהדר, היה כיף. הייתי הרבה במשחקים וצעקתי וצרחתי. השתדלתי לא ללכת כשיש הופעה בערב, לא לקלקל לי את הערב, אבל מאוד נהניתי מהחוויה הזו. הייתי מסקרת כדורגל עד שהעיתון נסגר".
בגלל כל ההצלחה צילמה עפרה תוכנית ספישל מיוחדת לטלוויזיה בשם "מערב עד שחר". התוכנית שודרה במוצאי יום העצמאות, ובה היו מבחר שירים של עפרה מכל האלבומים באתרי צילום שונים: מועדון ה"קולוסאום", חוף הים של יפו, אולפן טלוויזיה ועוד. התוכנית שודרה בטלוויזיה הישראלית, וזכתה להצלחה רבה.
בשנת 1984 עברה עפרה לוילה צנועה שבנתה ביהוד מהכסף שהרוויחה מהופעותיה וממכירות אלבומיה. הבית נבנה בצמוד לוילה של בצלאל. שנים מאוחר יותר היא תיארה את המעבר לבית ביהוד כאחת התחנות החשובות בחייה. "הבית הזה הוא בשבילי סמל של עמל כפיים, כי בניתי אותו במו ידיי בעבודה קשה. אני יכולה להיות ולגור בכל מקום בעולם, אבל ביתי הקט שביהוד מסמל בשבילי חינוך של עמל ועבודת כפיים. אני אוהבת לשוב אליו יותר מכל".
הרכב של עפרה חונה מתחת לסככה בכניסה. שביל מרוצף מוביל משער הברזל החום אל הסלון. במבוא ממוקמת שידה עם מראה, בקבוק בושם וקרם, ועל ידן מדרגות עץ חומות, המובילות לחדר השינה בקומה השנייה. מימין למבוא – המטבח. מצויד בכל הרכיבים האופייניים למטבח מודרני: מקרר ענק, תנור, ארונות, אריחי קרמיקה לבנים, כיריים. גם שולחן האוכל, עליו מונחת מפת תחרה לבנה, לבן. גם הכיסאות. הכל ממורק, כאילו מוכן לתצוגת פרסומת. הכל במטבח מסודר להפליא. אפילו כלים אין בכיור. "אני לא אוהבת להשאיר כיור מלוכלך", אומרת עפרה. הפריט הכי שמיש, לפי עפרה, הוא המיקרוגל.
הסלון, מול המטבח, מכוסה בשטיח ורדרד בעל פלומה דקה, מקיר לקיר. קיר שלם בסלון מוקדש לתקליטי הזהב והפלטינה שלה, ממוסגרים במסגרות עץ חומות מסיביות. אין מקום אפילו לתמונה. בפינת הסלון שידות עץ מגולפות, ועליהן לוחות שיש פרחוני. עליהן מנורת קרמיקה וואזות. בתוכן תקועים פרחים שעפרה קטפה בגינה. מערכת סטריאופונית מונחת על השטיח. הרמקולים ניצבים על דרגשי דיקט חומים. על הקיר תלוי פוסטר, רגליים מעורטלות של רקדנית בתנועת מחול. מתחת כתוב: פירואט.
ליד המערכת תקליטייה צנועה. בצד הסלון, מול תקליטי הזהב, ספות ישיבה מרופדות בבד בגוון לבן-חום בהיר. מעליהן וילון מבד דק עם רקמת זהב. על הספות מונחות כריות צ'ינס בצבעים פסטורליים רכים: כתום, ורוד, סגול, תכלת.
סבכת מתכת דקה, סורגים ותריסי פלסטיק מפרידים בין הסלון לבין רחבת הגינה, שם מוצבת מערכת שולחן וכיסאות לבנים. הגינה מטופחת, הרבה ורדים ופרחים אחרים. פינת הנענע היא הנחלה הפרטית של עפרה. הדשא קצוץ בקפדנות, והגנן אחראי לכך. מי שרוצה להציץ בדשא מקרוב ייתקל בנביחותיה של עזית, כלבת זאב אימתנית.
עפרה כבר הייתה בת 25, יפה, מבוססת כלכלית, מפורסמת – וללא חבר ידוע בציבור. השאלות על בן הזוג, אם יש כזה, מתי יהיה ומתי החתונה הפכו, למורת רוחה הגלויה, לחלק קבוע בפגישותיה עם התקשורת. "זה הטריף אותה", מספרת מיכל רצהבי, חברתה של עפרה. "בעניין הזוגיות התקשורת ירדה לחייה. לא הסכימו בשום אופן לקבל את הרצון שלה לשמור את הפן הזה בחייה לעצמה". "זה פגע בה מאוד", מוסיף בצלאל. "היא הייתה גומרת לעבוד על אלבום חדש, באה להתראיין על מוסיקה ועל השירים, ובמקום זה הייתה נאלצת שוב ושוב להתמודד עם חקירות על חייה האישיים, ובעיקר אם יש לה חבר ואם היא מתכוונת להתחתן".
באותה תקופה החלו בארץ שמועות על-כך שלעפרה יש סרטן. השמועות פשטו במהירה, ולוו בהסברים מפורטים. אנשים "ראו" את עפרה כרותת רגל, ולחילופין, קירחת בגלל טיפולים כימותרפיים והקרנות. "אני זוכר את השמועות על ה'מחלה' של עפרה", מספר בצלאל. "עד היום אנחנו לא יודעים בדיוק איך זה התחיל, אם כי יש לנו הסבר משוער: באותה תקופה פרסמו 'אמרגנים' נוכלים מודעות כוזבות על הופעות שלה בכל מיני מקומות בארץ, וכשהקהל נהר ועפרה לא הופיעה, 'הסבירו' שהיא חולה מאוד. אני זוכר שפעם חזרנו מהופעה בצפון, וברגע שהגענו הביתה טלפנה אחותה בבהלה ואמרה: 'עפרה, אמרו לי שכרתו לך רגל!', ולא עזר שהזכרנו לה שעוד באותו יום היא ראתה את עפרה בריאה ושלימה".
"והיו המון מקרים נוספים", אומרת מיכל רצהבי. "אנשים בדקו כל סנטימטר בגוף של עפרה הרזונת, כדי לאשש את סיפור הסרטן, ואחת אפילו ניסתה למשוך לה בשיער, והסבירה שרצתה 'לבדוק' אם עפרה חובשת פיאה בגלל ההקרנות. שקי דואר מלאים מכתבי מעריצים מבוהלים הגיעו אלינו". כדי להפיג את השמועות שכבר הרגו אותה מסרטן יצאה עפרה בריאיון ב"לאישה", תחת הכותרת "אני חיה ונושמת". שמועות אחרות דיברו על כך שעפרה הולכת ונעשית חירשת.
"כמובן שכל השמועות האלו השפיעו על מצב הרוח של עפרה", אומר בצלאל. "ילדים כותבים לי שבשעת חינוך הם שוחחו על הסוף שלי, ושכולם התחילו לבכות ולהתפלל שהטיפולים שעושים לי יצליחו, והם מקווים שההקרנות יצילו אותי", סיפרה עפרה. "אני מקבלת מכתבים נוגעים ללב מאנשים ששמעו שאני חולה בסרטן השד, שיש לי גידול סרטני בראש, שיש לי סרטן הדם, שקוטעים לי רגל. אני לא רוצה להאשים אף אחד בחרושת השמועות. ההצלחה שלי מפריעה למישהו? למה לא ממציאים לי איזו שפעת קטנה? למה מייחסים לי סרטן?".
שמועות אחרות שהיו על עפרה נגעו לקשר המיוחד שלה עם בצלאל. כולם ידעו את סיפור המסגרת: בצלאל גילה את עפרה בגיל 12 וחצי, ופרש עליה את חסותו. הוא מדריך אותה צעד אחר צעד, ולפי העיתונות, היא מצייתת לו באופן עיוור. לאמרגנים ולעיתונאים אין גישה אליה, אלא דרכו. אך מכיוון שעפרה ובצלאל סירבו לדבר על סוג הקשר שלהם, תעשיית השמועות פרחה. סיפרו, שיש כאן יותר מאשר יחסי אמן-מנהל אישי. בצלאל, שהוא נשוי ואב לשניים, התעלם מהשמועות. עפרה התייחסה לכך רק מעט: "הקשר בינינו ימשיך לנצח. הוא האדם שכיוון אותי בקריירה ונתן לי להבין, שלא הכל דבש. אנו נהנים לעבוד יחד. יש בינינו שיתוף פעולה, ואין לי עניין לעבוד עם אף אחד אחר". בעולם הבידור סיפרו שבצלאל בודד את עפרה גם מבחינה חברתית. היא גם לא התראיינה בלי נוכחותו. בדרך-כלל, הוא גם דיבר בשמה. "אין לי ספק שהיום הייתי אדם אחר לגמרי לולא הגעתי לסדנא ואל בצלאל אלוני. אולי הייתי היום זמרת חתונות. אני שואבת ממנו השראה. מה הייתי היום אלמלא בצלאל?", אמרה. מה שכנראה הצית את השמועות על הקשר שהיה, כביכול, בין עפרה לבצלאל היה אמירה של עפרה באחד הראיונות, ש"אם אנשא, הייתי רוצה שהגבר שלי יהיה דומה לבצלאל".
"מי שעזר לי יותר מכל לרכוש המון ביטחון היה בצלאל", מספרת עפרה. "בצלאל הוא הדבר הכי חשוב שקרה לי בחיים. בצלאל היה ונשאר מורה. אני זוכרת שבסדנא, בין הרבה אנשים שלא הכרתי, מצאתי מולי אדם חזק, שנתן לי גב וביטחון. ההשתלבות שלי בסדנא הייתה לכן חלקה, בלי לעבור משברים. הסתכלתי תמיד קדימה, ובזכותו הגעתי למה שהגעתי. הגעתי מהר מאוד לבגרות נפשית, ממש בצורה מדהימה. זו הייתה התפתחות מוקדמת מאוד, שילדים בגיל כזה לא מגיעים אליה. אלמלא בצלאל, לא הייתי מגיעה לחכמת חיים בגיל הזה, לדרך מחשבה נכונה, ליכולת לשפוט דברים בפרופורציה הנכונה. דילגתי על השלב של חיפושים עצמיים. זה לא נכון שחייתי בצילו, אבל הוא העניק לי את מה שבן אדם לא יכול לקבל בעצמו. ההורים שלי 'מתו' עליו. אימא תמיד אמרה לי: 'כשאת הולכת עם בצלאל, אני יכולה להיות שקטה'. אגב, אנחנו שייכים לאותה משפחה, משהו מצד הסבתות. בצלאל נתן לי עצה אחת מצוינת: להיות טבעית, להיות עצמי. את העצה הזו לא אשכח".
ההתקשרות ביני לבין עפרה פשוטה מאוד", מספר בצלאל. "אני פרסונל מנג'ר שלה. האינטרס שלה. זה ששומר שלא יעשקו אותה, ושלא תמצא עצמה זרוקה. 'שומר האינטרסים'. אמרגן זה כמו מתווך דירות, מתווך קרקעות. פונים אליו, הוא מתווכח על המחיר, רואה את הרווח הפיננסי שלו בראש העניין. אני לא אמרגן. אמרגנות זה נגד מחזור הדם שלי, זו הסיבה שאמרגנים רבים ייצגו אותנו. אני לא בנוי להתווכח בטלפונים, כמו בשוק, על מחיר העגבניות".
באביב אותה שנה הוציאה עפרה את האלבום "בית חם". זו הייתה תקופה שבה נערות רבות עזבו את בית הוריהן, ובתקשורת התגוללו סיפורים על נערות שלא מצאו בביתן בית חם. עפרה ביקשה מבצלאל שיכתוב שיר בנושא, והוא נענה. שיר הנושא של התקליט (מילים ולחן של בצלאל אלוני) מספר על חלום ילדות נושן של עפרה, שלפיו, אם יהיה לה יום אחד "הרבה הרבה כסף", היא תייסד מעון לילדים נזקקים. מעון שיהיה, אכן, בית חם.
מהאלבום יצאו להיטים רבים כגון: "בית חם", "יד ביד", "בן פרבר", "במנגינת הלב". האלבום זכה בתקליט זהב.
באותה תקופה החלו עפרה ובצלאל בפרוייקט שאפתני מאוד. "כל השנים רציתי להיות זמרת בזכות השירים שלי", מספרת עפרה. "בשנתיים האחרונות דגדג לי הרעיון לעבוד על חומר תימני אותנטי. הרעיון נדחה בגלל לוח העבודה העמוס. לפני כשנה החלטנו 'להתלבש' ביתר רצינות על הנושא".
בתחילה הקליטה עפרה שני שירי ניסיון, "גאלבי" ו"אסאלק". השירים הושמעו להוריהם של עפרה ובצלאל. ההורים התמוגגו מנחת, ושניהם ידעו שהם בכיוון הנכון. בצלאל בחר את שירי האלבום, ואף לימד את עפרה שעות ארוכות כיצד לקרוא את הטקסט בטעמים התימניים המיוחדים. חצי שנה הקדישה עפרה להקלטות, כשדגש רב מושם על איכות קולית וטכנית.
"לבצלאל ולי היו גם חששות", מספרת עפרה. "לא רצינו שהתקליט יגלוש למערביות יתר. בסופו של דבר הצלחנו לשמור על אותנטיות בעזרת הכלים המקוריים, הפח והטאמבלה".
האלבום יצא בדצמבר 1984. באלבום היא חידשה שירים תימניים ישנים בעיבודים חדשים של בני נגרי. "שירי תימן" היה מימוש חלום ישן נושן של עפרה – לעשות תקליט בשביל ההורים. תקליט שכל כולו שירה תימנית מקורית, שמושרת עשרות ומאות שנים בכל חג ושמחה תימניים. בתקליט שירים ממגוון של תקופות ומקורות, מסוף המאה השש-עשרה (משל רבי שלום שבזי), ומתקופות מאוחרות יותר. שלושה משירי התקליט מושרים בערבית, ביניהם גם אחד של רבי שלום שבזי, שכתב אותו בערבית. כל השאר הם בעברית, ומושרים בנעימה תימנית. השירים הם שירי אהבה, שירי קינה, שירי קודש ושירים עממיים תימניים. העיבודים שנעשו לתקליט הם שילוב מקורי ועשיר של צלילים ומקצב עממי תימני, עם כלים ותזמור קלאסיים.
בצלאל ועפרה החליטו ללכת על תימן עד הסוף. לצורך זה הולבשה עפרה בשמלת הכלה התימנית. "זו הייתה הפעם הראשונה שלבשתי את הבגד הזה בשלמותו, והתרגשתי מאוד", מספרת עפרה.
בצלאל רצה לעשות גם גרסאות דאנס לכמה מהשירים. "הלכתי לאצ'י שטרו, שהיה אז האיש החזק ב'הד-ארצי', וביקשתי ממנו תקציב לעיבודי דאנס לשני שירים, והוא לא הסכים, בטענה שאין כסף. הורדתי שני שירים שיועדו להיכלל באלבום, בתקציב הזה הקלטנו את 'גאלבי' ואת 'אם ננעלו', ולכן יש ב'שירי תימן' רק שמונה קטעים".
"אני זוכרת ש'שירי תימן' יצא והבאתי את זה לרדיו", מספרת מיכל רצהבי, אשת יחסי הציבור וחברתה הטובה של עפרה. "הם לא ידעו איך לאכול את זה. בכלל לא התייחסו לזה, לא השמיעו אותו בכלל".
האבסורד הגדול הוא, שכשיצא התקליט "שירי תימן", שהיה אחר כך לפריצת הדרך לחוץ לארץ, הוא הושמע רק בתוכניות הזמר המזרחי. לתוכנית "סיבה למסיבה" לא רצו את עפרה. "כן, היו מקרים בארץ שהיינו צריכים מלחמות גדולות כדי שישמיעו תקליטים שלי. הרגשתי שזה לא פייר, לא צודק. לא הבנתי למה יש את עניין האפליה, הרי לא עשיתי רע לאף אחד, עבדתי קשה, הקהל אהב אותי, אז למה באמצעי התקשורת לא מפרגנים מספיק? אבל תמיד הייתי בחורה אופטימית שמאמינה באלוהים, ואמרתי 'שיהיה'. אף פעם לא צעקתי והשתוללתי. תמיד בצלאל היה אומר לי: 'עפרה, הריצה היא למרחקים ארוכים". אני זוכרת בזמנו, כשלא כל כך פירגנו לתקליט שלי 'שירי תימן' בביקורות כאן בארץ, אז בצלאל אמר לי: 'אל תדאגי עפרה, אנחנו עוד נפוצץ את העולם עם המוסיקה הזאת'. ואני חייבת לציין שהייתי מאוד סקפטית בעניין, לא כל כך הבנתי איך המוסיקה הזאת תעבור הלאה, אבל מסתבר שבצלאל כמו תמיד צדק".
ואז פנה בצלאל ליאיר ניצני, לצורך הכנת הרמיקסים. ניצני היפנה אותו ליזהר אשדות. בתחילה הכין אשדות רמיקס לשיר 'גאלבי', מכיוון שזה נראה לו השיר המפורסם מבין שירי האלבום. "ניטרלנו משם את כל הכלים העתיקים, והוספנו כלי נגינה חדשים", מספר אשדות. אבל תחנות הרדיו התעלמו לחלוטין מהרמיקס החדש, ולא השמיעו אותו כלל.
יום אחד מגיע איש המפתח בסיפור, בחור אנגלי בשם גרנט שעבד בתחנת 'קול השלום' של אייבי נתן", מספר ניצני. "הוא נכנס ואמר: 'שמעתי את הדבר הזה שעשיתם, 'גאלבי', וזה מאוד מצא חן בעיניי, והייתי רוצה לקבל חמישה עותקים, לשלוח לחברים שלי באנגליה'. אז נתנו לו, מה אכפת לי? יש לנו אלף חתיכות מהדרעק הזה בכל מקרה, אז נתנו לו. הוא ישב אצלי בחדר איזה שעתיים, וכתב מכתבים ושלח את זה לאנגליה".
יחד עם הסינגל החדש שלח להם גרנט גם את האלבום "שירי תימן". "התקליט הגיע לחברת תקליטים באנגליה, 'אייס רקורדס', והם קנו את הזכויות מחברת התקליטים שלנו כאן, 'הד-ארצי'", מספרת עפרה. התקליט יצא גם באנגליה על ידי החברה. "התקליט קיבל ביקורות יוצאות מן הכלל מכל העיתונים, עיתוני המוסיקה". "אי אפשר שלא להיסחף אחר הזמרת הנפלאה הזו, שקולה גורם לך לבכות" (The Face); "זמרת פנומנלית" (Falk Roots); "כוכבת ענק" (Melody Maker), כך כתבו העיתונים בחו"ל. ולמרות חוסר הפרגון בארץ, האלבום מכר בארץ למעלה מ- 40,000 עותקים, וקיבל תקליט פלטינה.
באותה תקופה החל מאוד להתחמם מאבק האימתנים בין מחנה מעריצי ירדנה ארזי למחנה מעריצי עפרה חזה. בראש השנה תשמ"ד, 1984, זכתה ארזי לראשונה בתואר "זמרת השנה" במצעד השנתי של "רשת ג'", אחרי ארבע שנים רצופות שבהן היה התואר בידיה של עפרה. "כתבו באחד העיתונים: 'המלכה מתה, תחי המלכה'", אמרה עפרה בתגובה. "רק אז הבנתי עד כמה התואר היה גדול. תואר 'זמרת השנה' זה תואר שהקהל מעניק".
אבל הייתה זו "תקרית הדיו" מאמצע 1985 שהפכה את המלחמה לרשמית. ארזי הגיעה להופיע באמפי ווהל בתל-אביב. צעירה שהייתה בקהל ירתה לעברה דיו מתוך אקדח מים ופגעה בשמלתה. "הרגשתי כל-כך מטופשת", מספרת ארזי. "הרגשתי שזה מגמד את שתינו". ארזי הגישה תלונה במשטרה על תקיפה, ובמקביל, יצאה במתקפה מילולית חריפה נגד עפרה, וטענה שתקרית הדיו היא נקודת שיא בשרשרת ארוכה של איומים עליה.
"הרבה פעמים אני מגיעה להופעות ומתקבלת במטר קללות ממעריצים של עפרה", סיפרה ארזי. "צועקים לי: 'הלוואי שתמותי, כפרה על עפרה'. באמצע ההופעה פורצים בקריאות קצובות 'עפ-רה, עפ-רה'. הם מקיימים ביניהם קשר. יודעים על כל מקום שאני מופיעה בו, ומגיעים לשם כדי להרוס. מי שבא עם אקדח להופעה של זמר, יש לו ראש לא טוב. אני לא רוצה לתת לאף אחד רעיונות, אבל מה אם הייתה שם חומצה במקום דיו? יש כאן הסתה מכוונת. הפעם זה היה דיו. בפעם הבאה זה יכול להגיע לדברים מסוכנים יותר. מדובר כאן ברגשות מאוד חזקים שמישהו כנראה דואג ללבות אותם".
בתגובה למתקפתה של ארזי על עפרה, אמר בצלאל: "היא מסתרקת כמו עפרה, מתלבשת כמוה, ואפילו שרה את השירים שלה. מה אפשר לצפות מבחורה צעירה שניסתה להתאבד ורוצה מאוד ובכוח להיות זמרת?". עפרה עצמה לא הסכימה להתנצל על המקרה: "לא עשיתי עוול ואני לא צריכה להתנצל. קודם שירדנה תתנצל בפניי על ההאשמות שהאשימה אותנו"
במקביל, ההערצה לעפרה הגיעה לשיאים חדשים. עפרה הייתה לזמרת הישראלית הראשונה שהיו מוצרים רבים שעליהם הוטבע דיוקנה. עפרה כבר הייתה על הכל: מכתביות ומעטפות, עטיפות ומדבקות למחברות, יומני נוער, כריות, חולצות, צעיפים, אלבומי מדבקות, פוסטרים ועוד רבים.
באותה שנה יצאה עפרה במופע "מלכת הקסמים" עם הקוסמים צ'יקו ודיקו ו- 10 רקדניות. במופע, שהוקדש רובו ככולו לילדים, שרה עפרה כ- 22 שירים. ואכן, לראות הופעה של עפרה לפני ילדים זו חגיגה אמיתית. האולם כולו כמרקחה. הילדים שרים איתה, בוכים, צוחקים, מתלהבים, רצים אל הבמה, מנשקים אותה ומרעיפים עליה מתנות, הגורמות לה להתרגש עד בכי.
תחילה תכננה עפרה להשתתף בשירוויזיון של פשנל, כפי שעשתה בכל שנה מאז ביטלו השניים את החוזה, מתוך הערכה עמוקה לעזרתו, ולמרות שלא הייתה מחויבת לו. רק לאחר שזה אמר לה, כי הוא אינו מתכוון להעלות מופע לחנוכה באותה שנה – החליטה עפרה לצאת במופע משלה.
באותה תקופה התכוונה עפרה להוציא אלבום חדש. "היה תכנון להוציא תקליט שלם של שירי נעמי שמר, שייקרא 'התחדשות'", מספרת עפרה. "פניתי אליה בבקשה לתת לי שיר אחד, והיא אמרה: 'מדוע שלא נעשה תקליט שלם'. מאז אנחנו נפגשות פעם בשבוע ועובדות קשה. היא רוצה להוציא את הטוב ביותר ממני, מכיוון שכל השירים הם חדשים". בסופו של דבר עלה הניסיון על שירטון. "לא נוצרה בינינו כימיה", אמרה עפרה. בסופו של דבר נכלל רק השיר "התחדשות" של נעמי שמר באלבום החדש.
האלבום יצא באמצע 1985 ונקרא "אדמה", ובו שיתפה בצד יוצרים ותיקים כסשה ארגוב, משה וילנסקי ויעקוב אורלנד, גם יוצרים צעירים כשם טוב לוי, אהוד מנור, נורית הירש, יאיר קלינגר, עודד לרר ואחרים. כמנצחת מנוסה ידעה להפיק מצוות היוצרים הזה שירים נפלאים כמו "אדמה", "מישהו הולך תמיד איתי", "גורל אחד", "לעצמי בלבד", "רחמים", "שיר ערש לאדווה", "ציפורי" ועוד. "העניין הוא, שלמרות השוני הרב בין הכותבים, כולם יצרו בתקופה אחת משהו משותף", אומרת עפרה, "והדבר המשותף ההוא, שנעשה באופן לגמרי בלתי מכוון, הוא שירים עם ריח של ארץ ישראל, עם קירבה לאדמה, עם תחושות של געגועים. לכן טבעי שאקרא לתקליט 'אדמה'". גם האלבום "אדמה" זכה בתקליט זהב.
למעשה, עוד בטרם יצא האלבום "שירי תימן", היה האלבום "אדמה" מוכן, ועפרה הייתה כבר בעיצומן של הקלטות האלבום הבא שלה.
ההיסטריה בישראל סביב עפרה חזה הגיע לשיאים חדשים. בביקור שערכה עפרה בדיזנגוף סנטר בת"א על-מנת לפגוע מעריצים – הגיעו אלפי מעריצים מכל קצוות הארץ. המעריצים רצו נואשות להתקרב אל עפרה ולגעת בה. הם עקרו את דלתות הקניון ולא השאירו כמעט שום דבר במקומו.
התקליט "שירי מולדת ב'", שיצא באותה שנה, סגר את המעגל והשלים את קודמו. ובאמת, איך אפשר שירי מולדת בלא "אל נא תאמר לי שלום", "הן אפשר", "שני שושנים", "איריסים", "על גבעת שיך אברק", ויוצרים כעימנואל זמיר, מרדכי זעירא, אלכסנדר פן, נתן אלטרמן וחיים חפר. האלבום מכר למעלה מ-20 אלף עתקים, וזכה בתקליט זהב.
"התקליט 'שירי מולדת' נמכר בלמעלה מ- 40 אלף עותקים, יש לזה ביקוש גדול מאוד, ואני אוהבת את השירים האלה", אמרה עפרה. "גם אם התקליט הראשון לא היה זוכה להצלחה, הייתי עושה את השני. יותר קשה לי לא להקליט אותם".
בתקופה זו כבר הגיחה עפרה להופעות בחו"ל מדי פעם בפעם. היא הופיעה בארגנטינה במשך שלושה שבועות על מנת לקיים סדרה של חמש הופעות צדקה בארגנטינה, לטובת שני בתי ספר בבואנוס-איירס – "ביאליק" ו"שלום עליכם", ונדהמה מהאהדה שזכתה לה שם. התקשורת בארגנטינה התנפלה עליה. "אני לא זוכרת דבר כזה. בכלל לא נחתי, כל הזמן עיתונות, רדיו וטלוויזיה. כנראה שהקול שלי עשה להם משהו. אפילו 'כעסו' עלי שהייתי בצ'ילה לפני חמש שנים ולא קפצתי אליהם". ההופעות של עפרה בארגנטינה היו מפוצצות, ולא רק בקהל יהודי. "לאן שלא הלכתי – בסופרמרקטים, בפרפומריות, במוניות –
בכל מקום ביקשו ממני אוטוגרפים. כל הזמן 'קנטנטה, קנטנטה' (זמרת, זמרת)". עד כדי כך הייתה המהומה התקשורתית רבה סביבה, שגם העיתון הנאצי "לה נואיבה פרובינציה" שלח את כתבו לראיין אותה. היא גם הופיעה בשני קונצרטים באוסטרליה, שכל הכרטיסים אליהם נמכרו מראש. שירה "גאלבי" שודר פעמים רבות בתוכנית של ג'ון פיל בבי.בי.סי, וצוות של תוכנית הרוק הפופולארית "The Tube" בא לארץ לצלם ולהקליט שירים שלה. גם התוכנית "Women of the World", שבכל תוכנית בה מסופר על אישה אחרת שעשתה את זה בעולם, הכינה כתבה מיוחדת על עפרה לקהל האמריקאי.
בעקבות ההצלחה הוציאה עפרה בצרפת סינגל בשם "Aime Moi". הסינגל כלל שני שירים חדשים, שנכתבו במיוחד. לצורך קידום מכירות הסינגל, יצאה עפרה לשלושה חודשים לצרפת. שני השירים, "Les heros dun jour" ו- "Aime moi" נכתבו על-ידי יוצרים צרפתיים במיוחד לסינגל של עפרה. היו מחשבות להוציא אלבום שלם בצרפתית. עפרה ובצלאל כבר תירגמו כמה שירים מוכרים שלהם לצרפתית (כמו "גבריאל", "תפילה" ו"במנגינת הלב", שלבסוף הופיעו רק בקלטת וידאו).
"לגבי חו"ל אני עובדת לאט", סיפרה. "עד לפני תקופה קצרה לא היה לי חומר לייצוא, גם לא היה לי זמן לעבודה בחו"ל, אך אני מרגישה שאוכל לפרוץ גם לשווקים האלה. כשהייתי בארצות-הברית סידרו לי להופיע בתוכנית היוקרתית של ג'וני קרסון והשבתי בשלילה, מאחר שלא היו לי אז מספיק שירים באנגלית ולא היו תקליטים בחנויות. לא רציתי להופיע בתוכנית טלוויזיה רק עבור העניין של להיות בטלוויזיה. בהצגה 'חתולים' בלונדון ניגשתי לשוחח עם כוכבי 'תהילה' שישבו באולם, ופתאום ניגשה אליי קבוצת אנשים לקבל חתימות. כוכבי 'תהילה' היו המומים".
ב- 1986 הוציאה עפרה גם קלטת וידאו בשם "פנטזיה", ובה עשרה משיריה בעברית, אנגלית, צרפתית ותימנית. בקלטת הושקעו 150 אלף דולר. במהלך הקלטת מחליפה עפרה 30 תלבושות, כמה תסרוקות, איפור ותכשיטים, באתרי צילום שונים בכל הארץ. השיר "Fantasy" נכתב במיוחד לכבוד הקלטת החדשה.
בפסח אותה שנה הוציאה עפרה את "אלבום הזהב", אלבום אוסף כפול של 24 שירים הכולל את מיטב להיטיה, בצד שירים באנגלית ובצרפתית, שטרם הושמעו לקהל בישראל. עפרה עצמה לא רצתה להוציא את התקליט, אך נכנעה ללחץ המעריצים, שהתרגלו לתקליטים חדשים שלה בראש השנה ובפסח. בשל הביקוש הגדול הוקדמה יציאת האלבום לשוק, ורבים רכשו את התקליט בלי הפוסטר המסורתי. האלבום מכר למעלה מ- 20 אלף עותקים, וקיבל אלבום זהב.
באותה שנה ניסתה עפרה את כוחה גם בכתיבה ובהלחנה. היא הוציאה את האלבום "ימים נשברים", בו כתבה והלחינה את כל השירים, מלבד השיר "הכאב הזה", אותו הלחינה יחד עם יזהר אשדות. "לו הייתי נשאלת לפני שנה אם אני מתכננת תקליט עם שירים שלי, הייתי משיבה בשלילה", סיפרה. "העניין לא היה בראש שלי. אבל כשבצלאל שמע ממני שני שירים ראשונים, הוא עודד אותי בצורה לא רגילה כשאמר לי: 'את יכולה לעשות את זה!', והשירים התפרצו ממני בבת-אחת". עפרה כתבה 20 שירים, מהם בחרה תשעה לאלבום החדש.
ב"ימים נשברים" הפתיעה עפרה לא רק בכך שכתבה והלחינה את כולו. בצלאל המליץ לעפרה שאת העיבודים באלבום יעשה יזהר אשדות. עפרה הסכימה, והתוצאה הייתה מאוד שונה מכל מה שעשתה עד אז: הסאונד היה מאוד עדכני, כאשר הסינטיסייזר מחליף את הפסנתר. "בשום תקליט שלי לא הייתי מעורבת כמו בתקליט הנוכחי. יצאה לנו הפקה סטייל חוץ-לארץ. בעבר העיבודים היו נעשים רחוק ממני, בביתו של המעבד, כשאני די מנוטרלת בכל הנוגע למה שהוא עושה. העבודה שלי התרכזה באולפן, שבו הייתי מקבלת שיר גמור. הפעם, לא רק שחיברתי את כל השירים, אלא שעבדתי בביתו של יזהר לא פחות מחצי שנה על השירים. אין צליל שלא עבר דרכי". מהאלבום יצאו להיטי ענק כגון: "ימים נשברים", "כל הקלפים", "ליידי" ועוד. האלבום מכר למעלה מ- 30 אלף עותקים, וקיבל אלבום זהב על ההישג.
"ימים נשברים" הפך עם צאתו לאלבום השני בישראל שיצא הן על תקליט ויניל והן על דיסק.
בסוף אותה שנה העלתה עפרה תוכנית יחיד חדשה ברמה בינלאומית, שנקראה "עפרה חזה על הבמה". בעיתונות נכתב כי עפרה שינתה לגמרי את סגנון הופעתה. ואכן, היא החלה בתוכנית היחיד החדשה שלה לרקוד, לשחק ולהחליף תלבושות, דבר שלא עשתה מעולם קודם לכן. הבמאי צדי צרפתי היה זה שסייע לה לפרוץ מן הדימוי הקפוא והלא נייד, והיא עשתה זאת בטבעיות. "עפרה חזה על הבמה" הייתה הפקת ענק בקנה מידה ישראלי ואירופאי, ועפרה הלכה על הצליל העכשווי במרחב הפופי. אולי זה מה שמצאו בה חברות התקליטים מבריטניה ומגרמניה וגם האמרגנים מהולנד ומיפן. היא הצליחה אפילו לפרוץ למצעדי הדיסקו בארה"ב.
עוד באותה שנה יצא הספר "עפרה חזה", שמביא פרקים נבחרים מסיפור חייה של עפרה, עפרה שמאחורי הקלעים וריאיון נרחב איתה. "המון פונים אלי בכתב ובעל-פה ורוצים לדעת כל-כך הרבה פרטים עליי, על ילדותי, על הקריירה שלי על האהבות הפרטיות שלי ועוד", כתבה עפרה בדברי הפתיחה לספר. "לכולם, באהבה רבה, נכתב הספר הזה".
ב- 3 בפברואר 1987 הופיעה עפרה הופעת התנדבות יחד עם תזמורת חיל-האוויר בבסיס חיל-האוויר בנבטים שבדרום הארץ, 20 ק"מ צפונית מזרחית לבאר שבע. בסיום ההופעה התכוונה עפרה לטוס חזרה לתל-אביב במטוס ה"ססנה" של חיל-האוויר.
"ההופעה בבסיס הייתה באמת יוצאת מהכלל", מספר הטייס שהטיס את עפרה חזרה לאחר ההופעה. "זה היה ממש פיצוץ. בכו שם, מחאו כפיים ונהנו. עפרה הייתה מלווה בתזמורת שלנו, בהרכב גדול של 16 איש, והליווי היה בעיבודים גדולים ועשירים, כמו באירופה. הכל היה בגדול. גדול גם לקהל וגדול גם לעפרה".
כמה דקות לאחר השעה עשר בלילה עלתה עפרה עם אחותה, שולי, בצלאל, הטייס, ד.ר (קצין בדרגת סרן, שבמקצועו משמש כטייס קרב), מכונאי נלווה, שהצטרף ברגע האחרון, ודני מוסקו, המפקד והמנצח של תזמורת חיל-האוויר, על מטוס ה"ססנה" בחזרה הביתה. התזמורת עצמה נסעה באוטובוס צפונה. "בדרך דיברנו – על ההופעה, איך היה, על אפשרות להופעות נוספות בחייל, וכו' וכו'", מספר הטייס.
כמה דקות לאחר השעה עשר בלילה עלתה עפרה עם אחותה, שולי, בצלאל, הטייס, ד.ר (קצין בדרגת סרן, שבמקצועו משמש כטייס קרב), מכונאי נלווה, שהצטרף ברגע האחרון, ודני מוסקו, המפקד והמנצח של תזמורת חיל-האוויר, על מטוס ה"ססנה" בחזרה הביתה. התזמורת עצמה נסעה באוטובוס צפונה. "בדרך דיברנו – על ההופעה, איך היה, על אפשרות להופעות נוספות בחייל, וכו' וכו'", מספר הטייס.
"לאחר שהמראנו הגיע הטייס לגובה של 3000 רגל", סיפר בצלאל. "אחר-כך שמעתי את הטייס אומר במכשיר הקשר שהוא יורד לגובה 2000, בגלל הערפל. לקח כמה שניות ופתאום עשינו סלטות על הקרקע. המטוס נמחץ. אחר-כך הייתה הייתה מן דממה כזו מפחידה ומבהילה".
"פתאום, בלי שום סימן מוקדם, אנחנו מרגישים מן בום אדיר, כמו בהתנגשות של מכונית", מספר הטייס. "לא תפסנו מה קרה, משום שלפני כן בכלל לא הרגשנו שהמטוס מאבד גובה. אחרי הבום המטוס קפץ כמו כדור פינג-פונג כמה פעמים, עשה סלטה קדימה והתהפך, ואז השתרר שקט. כל הסיפור הזה ארך בסך הכל שתי שניות".
"לאחר עשר דקות של טיסה הרגשתי את עצמי פתאום על האדמה, והכל הפוך", סיפרה עפרה. "מזל שאני ואחותי היינו קשורות. בצלאל התיר לי את החגורות, והוא ואחותי גררו אותי מהחלון ומשכו אותי בכוח מהמטוס".
בשעה 22.40 אבד הקשר עם המטוס, והיה חשש לגורל הנוסעים ואנשי הצוות. כעבור שעה קלה הבינו בחיל האוויר, כי אירעה תקלה למטוס, ועלתה אפשרות כי התרסק, או שנחת נחיתת אונס לאורך נתיב הטיסה המתוכנן. מיד הוזנקו מסוקים רבים של חיל האוויר, ובהם מטוסי "הרקולס", שהאירו בפצצות תאורה אזורים נרחבים בנתיב המשוער של המטוס – באזור בית קמה וצפון הנגב, למרות הלילה הסוער והגשום, העננים והערפל. במקביל, הוזנקו כוחות קרקע שהתפרסו על פני שטחים נרחבים במאמץ למצוא סימן כל שהוא שיוביל לגילויו של המטוס. הכוחות שהוזנקו היו מסוקים, אמבולנסים, ג'יפי סיור, כלי רכב כבדים וחיילים רבים.
"כל הלילה עמדנו שם בקור, בגשם, בתוך הבוץ", מספרת עפרה. "עד שהבנו שמנסים לאתר אותנו. ראינו פצצות תאורה, אבל לא יכולנו לסמן חזרה, מפני שלא היו לנו פנסים או גפרורים".
כל פיקוד הדרום הוקפץ לאתר את המטוס של "עפרל'ה שלנו". הערפל, הגשם והבוץ לא מנעו מהכוחות הגדולים להיכנס גם לשטחים הקשים, במטרה לאתר את המטוס ונוסעיו. בכמה מהג'יפים זמזמו בלחש את שיריה של עפרה.
"מצאנו את עצמנו עומדים במקום שומם, בקור אימים, בגשם שוטף, ברוח חזקה, שקועים עמוק בבוץ", מספר הטייס. "כשהרמת את הרגל היא בקושי זזה, הייתה דבוקה לגושים. מסביב היה ערפל כבד, ולא היה לנו מושג איפה אנחנו. לא יכולנו לראות יותר ממטר מסביב, ולא היה לנו שום כיוון ללכת אליו".
הטייס כל הזמן התנצל. הוא הרגיש מאוד לא נוח. היה נרגש. "עמדנו וחיכינו אולי שעה, עד שהתחלנו לשמוע מסוקים מרחוק, ולראות בשטח פצצות תאורה", הוא מספר. "רק כשהאירו לנו פצצות התאורה התחלנו לטפס על הסלעים, וחיפשנו דרך להגיע למקום כלשהו", מספרת עפרה. "בערך בשלוש בבוקר, כשכל השטח כבר היה מואר מפצצות תאורה, גילינו מבנה מבטון ומצאנו מחסה. עד אז, פשוט עמדנו שם והרגליים קפאו לנו".
"החלטנו ללכת לשם, מדשדשים בקושי בבוץ, והתברר לנו שהמבנה נטוש", מספר הטייס. "ניסינו לפרוץ את הדלת ולא יכולנו, אז נשארנו עומדים מתחת למן גגון קטן, שאומנם לא הגן עלינו מפני הקור והרוח, אבל לפחות נתן לנו קצת הגנה מהגשם".
"המסוקים עזבו בסביבות ארבע בבוקר", מספרת עפרה, "ואנחנו חיכינו במקום הזה עד חמש בבוקר. ארבע שעות ארוכות, בקור מקפיא".
כל העת הזו דאג הטייס שכל הגברים, ארבעה במספר, יסוככו במעגל על עפרה ושולי, כדי לשמור על חום גופן. במהלך ההליכה, כמעט מבלי ששמה לב, החלה עפרה לשיר את שירה "הכאב הזה". אחר-כך החלה לשיר: "אם אדם נופל ממטוס באמצע הלילה, רק אלוהים יכול להציל אותו".
"אני זוכרת שהטייס סיפר לי, שעד לאותו לילה הוא לא האמין באלוהים. מאותו לילה הוא כבר לא יכול היה להתחמק מזה", סיפרה עפרה.
מערכות העיתונים כבר התכוננו להכין כותרות ענק על האסון. קצינים הגיעו לבית משפחות חזה ואלוני, והודיעו שהם כנראה כבר מחפשים רק גופות, שכן אין סיכוי להינצל מהתרסקות מטוס. גם לשר הביטחון, יצחק רבין, נמסרה הודעה שכנראה מחפשים שש גופות.
עפרה נעלה נעלי עקב ולאחותה נתנה את המגפיים השחורות ששימשו אותה בהופעה. "חיכינו שיאיר השחר, ובערך בשש הורה לנו הטייס להתחיל ללכת", סיפרה עפרה. "מרחוק ראינו אורות, פנסי מכוניות. הלכנו לכיוון הכביש. עברו שם מכוניות של פועלים, בדרך לעבודה. עצרנו מכונית של שני פועלים ערבים, פז'ו 504 סטיישן, והנוסעים היו בהלם, לא הבינו מאיפה נחתנו עליהם. הסיעו אותנו בכיוון באר שבע, אולם ירדנו בדרך, משום שהם חששו להתקרב לבסיס צבאי".
"הם לקחו אותנו לדהריה, מרחק של עשר דקות נסיעה, אולי פחות", מספר הטייס. "התחלנו ללכת בשולי הכפר הזה, ובאותה שעה התחילו כל הפעולים לצאת לעבודה. עמדו שם אוטובוסים ומוניות בשורה. ואנחנו, אחרי לילה שלם בבוץ ובגשם, נראינו מכורבלים ורטובים בערך כמו כל אחד מהפועלים האלה".
"צעדנו ברגל כשני קילומטרים עד לבסיס צבאי", מספרת עפרה. החבורה הגיעה לבסיס ליד הכפר הערבי דהרייה, אותו בסיס בו התרכזו כוחות הצבא המחפשים. "כל הארץ מחפשת אתכם", קיבל את פניהם האלוף אהוד ברק. באותה עת רכנו קצינים בכירים רבים מול המפות: זה ינוע לפה, זה לשם, איגוף מימין, איגוף משמאל. "שאלתי אותם: 'תגידו, אתם מחפשים במקרה מטוס שנפל? אז זה אנחנו, אנחנו פה'", מספר הטייס. "הם היו בהלם. 'חיפשנו גוויות', הם אמרו לנו".
"כל הנוסעים, שישה במספר, מתעוררים אל תוך חלום בלהות בתוך מטוס קטנטן, הפוך ומרוסק, מוכים וחבולים", מספרת עפרה. "קור עז, גשם וברד מכים בנו, ואני מתבוססת בבוץ סמיך עם שמלת ההופעה הדקה שלבשתי. הולכים ומועדים כל הלילה. התעוררתי מההתרסקות אחרי עשר דקות. נפצעתי בידיים וברגליים, עשו לי דיקור עם מחטים".
"עפרה הייתה בסדר כל הזמן", מספר הטייס. "ראיתי אותה בוכה רק פעם אחת, בבסיס. זה הכל. חוץ מזה, היא הייתה בסדר גמור כל הזמן. בלי טענות וטרוניות".
"מיד עלו כולם על הקשר", מספר הטייס, "לקחו אותנו, הביאו אותנו ל'הדסה'". כל השישה סבלו מחבטות ומשריטות קלות מאוד בחלקי הגוף. לאחר טיפול ראשוני נשלחו לבתיהם. לאחר מכן, חשבה עפרה ללכת לכותל כדי לברך בירכת 'הגומל', אך לבסוף וויתרה על הרעיון, כדי שתוכל לחזור היישר לביתה. היא החליטה לבטל את ההופעות שהיו מתוכננות לה לימים הקרובים.
"כעבור כמה ימים הראו לי אנשי חיל האוויר את מפת האזור, וציינו שהתרסקנו ליד מקום שניקרא 'באר עפרה'", מספרת עפרה בהתרגשות. כמזכרת שלח לה הצבא את אחד הפרופלורים, והיא שמרה אותו בגינת ביתה ביהוד. חקירת מקרה התרסקות המטוס נקראה "חקירת התרסקות מטוס עפרה חזה". לאחר כחודש הוחלט להעמיד לדין את טייס מטוס ה"ססנה". הסמכתו של הטייס להטיס מטוס "ססנה" בוטלה בהמלצת ועדת החקירה שמינה מפקד חיל האוויר.
עפרה והטייס נהגו לשמור על קשר, ומדי שנה, ביום המאורע, אותו כינתה עפרה "יום ההולדת השני שלי", היו נוהגים לשוחח בטלפון, והיו נפגשים לעיתים.
אלפי זרי פרחים ושאר מתנות נשלחו לעפרה ממעריציה ומאזרחים שדאגו לה. מבקרים רבים הגיעו לבית החולים בו ביקרה ולביתה, והביאו באמתחתם מתנות, בונבוניירות, פרחים וברכות.
מה שאולי עזר לעפרה להתאושש מההתרסקות היה ההדים החיוביים המתגברים באירופה ובארה"ב בעקבות גירסאת הדאנס של "גאלבי", שהחלה לצבור תאוצה. כאילו כפרס על מה שעברה, היא נבחרה באותו היום לזמרת החודש באנגליה. "הכל בא בהפתעה", סיפרה עפרה. "שום דבר לא היה מתוכנן. פתאום התחלנו לקבל תגובות. פתאום החלו להגיע טלפונים מכל רחבי תבל. אנשים החלו לגלות עניין, לשאול, להזמין להופעות, לבקש זכויות על שירים ותקליטים". "אנחנו מנסים לא לאבד פרופורציה ולא להיסחף", אמר בצלאל. "הטלפון לא חדל לצלצל והזמנות להופעות, לראיונות רדיו, עיתונות וטלוויזיה ולצילומים, זורמות כל העת. קל מאוד לאבד את הראש ולקפוץ על כל הצעה. אבל החוכמה היא לדעת לבחור את הדברים הטובים ביותר, כאלה שגם יתאימו לעפרה".
באותה שנה השתתפה עפרה לראשונה בפסטיגל. היא שרה את השיר "ארבעים", ומחרוזת משיריה. השיר זכה במקום השני בתחרות.
ההערצה לעפרה המשיכה לשבור שיאים. מועדון המעריצים הרשמי שלה, שאותו ייסד עמוס גזית, הפך להיות מועדון המעריצים הגדול בישראל בכל הזמנים, וכלל למעלה מ- 40 אלף מעריצים. מדי יום קיבל מועדון המעריצים כ- 200 מכתבים הממוענים לעפרה, ועפרה עצמה קיבלה לביתה עוד שקים מלאי מכתבים שלוש פעמים בשבוע. שלושה בוידעמים, של עפרה, של בצלאל ושל בית הוריה של עפרה, היו מלאים כולם בארגזים המכילים מכתבים לעייפה. כל מצטרף קיבל מתנה חינם, ויכל לרכוש בהנחה קלטות טייפ, קלטות וידאו, פוסטרים, צעיפים עם תמונה וחתימה, ניירות מכתבים ומעטפות, ספרים ועוד בהנחה. במקביל, הוקמו מועדוני מעריצים פרטיים רבים ביוזמת המעריצים עצמם, בבתים פרטיים או במקלטים, קירותיהם מכוסים בפוסטרים ותמונות ושאר חפצים של עפרה.
בנובמבר 1987 גילו עפרה ובצלאל, שצמד ראפרים שחורים, אריק בי וראקים, סימפלו דגימות קול של עפרה מהגרסה המקורית של "אם ננעלו" לשיר שלהם בשם "Paid in Full", שהוקלט לפסקול הסרט "Colors", בכיכובם של שון פן ורוברט דובאל. השיר הפך להיט ענק בבריטניה ובארה"ב, וכולם רצו לדעת מי הזמרת שמסלסלת ברקע. "זה נתן לה דחיפה אדירה", מספר בצלאל. "אפילו אריק בי וראקים לא ידעו שמדובר בזמרת צעירה שגרה בישראל. חשבו שזו הקלטה ישנה של איזו זמרת ערבייה שכבר מתה".
בעקבות ההתעניינות שיצר השיר מתוך הסרט, החליטו עפרה ובצלאל לעשות רמיקס ל"אם ננעלו", ושוב פנו לאשדות. "יזהר אשדות רצה למהר את השיר, והוא מיהר אותו, אבל זה לא נשמע טוב", מספר יאיר ניצני. "הוא אמר: 'שמע, אפשר לחיות עם זה, אבל עדיף לנו להביא את עפרה'. צלצלתי לבצלאל, ואמרתי לו שיבוא למשרד. הוא נורא אהב את זה, ומיד הסכים שצריך לעשות את זה מחדש". עפרה באה לאולפן, והקליטה מחדש את "אם ננעלו", הפעם עם כמה מילים באנגלית.
באותה שנה, 1987, החליטה עפרה להוציא את "שירי מולדת ג'", ובו שירי מולדת נוספים כגון "ריח תפוח, אודם שני", "איילת אהבים", "מה יפים הלילות", "הכותל" וכן, את השיר "החליל", שהוקלט במהלך שידור של הטלוויזיה הישראלית, בשיתוף עם יהודית רביץ. השיר זכה לביקורות טובות מאוד, ולכן היא כללה אותו באלבומה. האלבום הוקדש לחגיגות 40 שנה למדינת ישראל. האלבום זכה גם הוא להצלחה, והגיע למכירות של אלבום זהב. היה זה האלבום האחרון של עפרה בארץ לפני הפריצה הגדולה עם אלבומים בחו"ל.