עפרה חזה, זהו, היא יושבת כאן מולנו, יפה כמו תמיד, שלום עפרה.
תודה.
אז כמו שאמרנו, השבוע יצא בארץ ובעולם התקליט הבינלאומי השלישי שלך, "קריה", ואת בעצם בחרת לפתוח את מסע קידום המכירות של התקליט החדש הזה כאן בארץ, ואת אורחת הבוקר שלנו.
ואני רוצה לשאול אותך אם מצאת לכאן, לאולפן גלי צה"ל, את הדרך בקלות?
אז את זוכרת את הדרך לגלי צה"ל?
ודאי, ודאי.
טוב, אנחנו... האולפן הזה אני מניח לא מזכיר לך משהו מהאולפנים של הוליווד.
הבניין, האולפן.
אתה יודע, האולפנים בכל מקום אותו דבר, למען האמת.
כן?
כן, קצת יותר יפים, קצת פחות, אבל אותו עניין.
ובעצם, רגע אחד, אני רציתי לשאול אותך אם כדאי להתחיל בעצם מסע של קידום מכירות לתקליט שיש לו צבע אוריינטלי שמדבר ככל הנראה לאנשים בחוץ לארץ דווקא, כאן בארץ.
אני לא רואה סיבה שלא.
מולי.
"קריה" יפהפייה, וכל השירים היפהפיים בתקליט, אני חושבת שכל בן אדם בישראל ראוי לשמוע את זה, וליהנות ממנו.
אבל פלח השוק בארץ קטן, ואת בעצם עובדת על משאבים גדולים היום.
אתה צודק, זה שוק קטן, אבל זה השוק הכי חשוב.
לכן בחרתי לעשות את פתיחת יחסי הציבור בישראל.
זה המקום שנולדתי, מקום שגדלתי, מקום שהייתה לי קריירה נפלאה, ותהיה לי, ויש לי.
וזה דבר מאוד חשוב.
אני לא רואה כל סיבה לא להתייחס בגלל גודל או דברים כאלה.
זה נראה אבסורד.
את מדברת על קריירה נפלאה, וזה נכון, הייתה לך הערצה גדולה פה של הקהל, אבל התקשורת, פופולרית ומצליחה ככל שהיית כאן, כמעט אף פעם לא פירגנה לך.
ואני רוצה לשאול אותך אם יש סיפוק להגיע לכאן עם תקליט בינלאומי חדש אחרי שפרצת בגדול בחוץ לארץ ואת זוכה שם גם להצלחה קופתית גדולה וגם להצלחה... יש סיפוק ככה להגיע לכאן?
תשמע, ככל שאני יותר רחוקה אני יותר אוהבת, יותר הלב שלי כאן, הנשמה שלי כאן. מכאן זה מתחיל, בוא נגיד ככה, מכאן זה מתחיל. את עוקפת את השאלה. לא, למה?
תשמע, יש הצלחה נהדרת בעולם, ונחמד וכיף, והכל טוב ויפה, אבל הבית זה הבית.
זה כמו שאני מתגעגעת לאוכל של אמא שלי, למרק התימני ביום שישי, ולג'חנון, וכאן גדלתי, וזה הדבר הכי חשוב. קשה להסביר את זה, אבל אנחנו הישראלים, זאת המדינה שלנו.
איפה את בעצם חיה לאחרונה?
אני בכל מקום, זאת אומרת, מסתובבת עם מזוודות ממדינה למדינה, יחסי ציבור לתקליט.
לאחרונה הייתי בלוס אנג'לס במשך שנה, עבדתי על התקליט שם והקלטתי אותו שם.
אבל בכל פעם זה משתנה.
והתרגלת לאורח החיים? את אומרת, לוס אנג'לס, הוליווד, אני מדמיין את זה יותר כמו שאני יודע, איזה קוקטיילים, קבלות פנים, את כל כך מופנמת וסגורה, אני זוכר אותך לאורך כל הדרך פה.
את התרגלת, איך אומרים, לשטיקים האמריקאים האלה?
להיי ולביי ולחיוכים.
הוליווד זה לא בדיוק מה שחושבים.
לוס אנג'לס די משעממת, אז יש כל מיני מסיבות וקוקטיילים שאני לא מוצאת את עצמי שם, אלא אם כן אלה דברים שקשורים בי, כמו שעשינו שני אירועים גדולים לתל השומר לאסוף כספים, אז פגשתי את פול אנקה שם, ואז במסיבה האחרונה פגשתי את אליזבת טיילור. זאת אומרת, אירועים שקשורים אלינו ואני נמצאת בהם, אז אני פוגשת את כולם. אליזבת טיילור?
יש לה עיני טורקיז כמו בסרטים?
אתה יודע מה?
הסתכלתי והיא כל כך יפה שלא שמתי לב.
בחיי.
כן, מה היא אמרה?
איך היא קוראת לך דרך אגב?
הזה או חזה?
הם לא יכולים להגיד חי"ת, בחייך.
רק הזה.
ו... מה היא אמרה לך?
מה אמרת לה?
היא בעצם אלישבע, את יודעת, היא התגיירה פה בזמנו, התחתנה עם... כן, כן, שמעתי, כן.
טוב, לא קרוב, אני הייתי בת שבע פעם.
אישה מאוד נחמדה, אבל היא מאוד סגורה.
זאת אומרת, אני די מבינה אותה, כל הצלמים עטו עליה, וכולם מסתכלים עליה, והיא יפהפייה, אישה בת שישים פשוט יפהפייה.
קצת שוחחנו, הכירו בינינו, אני מישראל, היא שמעה אותי שרה והיא בעצם די סגורה, כך שהיא לא דיברה עם אף אחד כמעט שם, רק ישבה וחייכה.
מסקרן אותי בכל זאת סדר היום שלך, זאת אומרת מטוסים, עניינים, מוטסת, סדר יום של כוכבת בינלאומית היום אפשר להגיד.
כן, אפשר להגיד, אפשר.
טוב, לקום מאוד מוקדם בבוקר, לתפוס מטוס, לעלות עליו, לנסוע למדינה כלשהי, יחסי ציבור, חברת התקליטים שם מכינה לי, אם אני באה לארבעה ימים או שלושה ימים, אז תוכניות מאוד צפופות, ראיונות, רדיו, טלוויזיה, עיתונות.
זהו, נגמר היום, ולמחרת קמים עוד פעם בחמש בבוקר.
זו עבודה נורא קשה.
זה מחלקה ראשונה.
יש סיפוק.
יש סיפוק.
לא הייתי מחליפה את זה.
יש סיפוק.
קודם כל לא עושים את זה כל יום.
זאת אומרת, כשיוצא תקליט, אז כמה חודשים מאוד צפופים.
ואיך מתייחסים אלייך שם? זמרת פופ, זמרת אתנית, זמרת ישראלית?
קודם כל ישראלית, יודעים שאני מישראל כמובן, אבל זה נורא מוזר, קשה להם נורא לקטלג את המוזיקה שלי, כי אני לאו דווקא אתנית, זאת אומרת אני עושה דברים אחרים גם, אבל לאוזן הרגילה והפשוטה והמהירה זה באמת מוזיקה אתנית.
ואת נדרשת להשיב לשאלות מחוץ למוזיקה?
את אומרת זמרת ישראלית.
פונים אלייך בעניין של הסכסוך הישראלי-ערבי למשל?
כל הזמן.
כל הזמן.
אגב, התחלתי את הקריירה הבינלאומית שלי בתחילת האינתיפאדה, וזה היה פשוט נורא.
כל דבר.
כל דבר קטן שקורה.
מישהו תדרך אותך בתחום הזה, או שאת עונה מה שעל לבך?
מה שעל לבי אני אומרת, ואני לא עושה חשבון לשום דבר, אני עונה.
אז מה שואלים אותך, מה את אומרת?
תראה, הייתי באוסטריה לדוגמה, אז שאלו אותי שם על ולדהיים, מה דעתי, ואיך אני מרגישה להיות באוסטריה, אמרתי שלא משנה אם הוא נשיא מדינה או ראש ממשלה, חייל פשוט, בן אדם ברחוב, אם הוא היה נאצי הוא צריך לשלם על כך, ואם הוא לא היה נאצי אז הוא צריך להוכיח. בינתיים כל העדויות שהוא כן היה נאצי.
אז האנשים שם היו קצת בשוק.
היו שם כמה ישראלים.
למה אמרת ככה?
כי ככה אני מרגישה.
אני לא יכולה לומר אחרת.
וזהו, אז יהיו חמישים בעד וחמישים נגד.
בעצם, כשאני שמעתי את התקליט, אני רואה שיש לך גם שירי מחאה הפעם הזאת.
כלומר, יש לך אמירות פוליטיות, ושיר אחד עוסק בפליטים, ואת זמרת ישראלית, ואנחנו בעצם, יש לנו את הבעיה הפלסטינית.
אז זו אמירה די...
תשמע, אנחנו בעצמנו פליטים, זאת אומרת, פליטי השואה הם פליטים, וברגע שפתחתי טלוויזיה במלחמת המפרץ וראיתי תמונות של הפליטים הכורדים רצים בהרים הקפואים, לא רחוק היה לחשוב, באותו רגע נזכרתי כמובן בשואה ובפליטים, ולרגע...
ראיתי גם את הפליטים בישראל, שבעצם במלחמה חלק רצו לירושלים, חלק למקום אחר, ולא היה רחוק, עם נפץ גרעיני אחד, בסקאד אחד, ואנחנו עוד פעם בשואה.
אבל אני מניח ששואלים אותך, בראיונות בתקליט הזה, אם את התכוונת בשיר הזה לפליטים הפלסטינים.
אני מתכוונת לכל פליטים בכל העולם.
ואחרי שכתבתי את השיר הזה, כבר שמענו גם על פליטים ביוגוסלביה, וגם פליטים באשר הם – מזווית אישית, אנושית בלבד.
כשראיינתי אותך, אני חושב, לפני כמה חודשים כאן, שנה או יותר, את סיפרת לי על הקשר שלך עם שלטונות תימן, שיש לך כוונה להופיע שם.
לאחרונה קראנו בעיתונים, שבוע שעבר, כתבות קשות מאוד על המצב של יהודי תימן.
יש לך ידיעות מה קורה שם?
את מתכוונת עדיין להופיע שם?
למה לא הופעת בעצם?
טוב, קודם כל אני ישראלית ויש בעיה.
זאת אומרת, עם דרכון ישראלי אני לא יכולה בשום אופן להיכנס.
היו מגעים שאני אוכל להיכנס דרך... עם אישור מיוחד.
זאת אומרת, להופיע בצנעא כמובן רציתי.
דרך המוזיקה להגיע לאיזה משהו קצת שונה, לא דרך פוליטיקה.
מכירים אותך שם?
מאוד, כן.
קונים את התקליטים שלך שם?
כן, כן, מכירים אותי, ופגשתי הרבה מאוד מוסלמים תימנים בכל רחבי העולם שבאים להופעות, שהם אומרים, מתי תבואי לתימן?
כולנו רוצים לראות אותך, כל החברים.
את זה אומרים גם אחרי שהם יודעים שאת ישראלית?
כן, זה נורא מוזר, הם יודעים שאני ישראלית והם יודעים שאני יהודייה, וקטעי הקישור שלי בהופעות, אני נולדתי בישראל, ותימנים שנמצאים בתימן.
כנראה שמוזיקה היא באמת משהו מאוד מיוחד, שאין מחסומים ואין גשרים.
לא יכולתי להגיע לתימן מכיוון שהתחילה מלחמת המפרץ והכול סיבך את הכול.
אני מאוד מקווה, וזה עדיין החלום הכי גדול שלי, להיות בתימן, ושתימנים, משפחות שמפוצלות, לא מפוצלות, הלוואי וכולם יוכלו לבוא.
יש לך משפחה בתימן?
לא לי, אבל... זאת אומרת, התימנים הרי כולם אחים, אתה יודע.
תמיד יש איזו זווית, מהסבתא, מהאמא, מהדודה, אז ככה.
יש לך איזשהו ידע על מצב התימנים שם?
כי היו פה בשבוע האחרון מאמרים שנויים במחלוקת בנושא הזה.
כן, תשמע, אני לא הייתי שם, קשה לי, אבל יש לי חברים מאוד נכבדים שכן היו שם, והם אומרים שהם חיים דווקא די בסדר, לא כמו שחושבים, אבל זה די, איך אומרים, צריך להיות במקום ולראות את המציאות שם.
את יודעת, הרבה זמן לא הופעת כאן.
את אומרת, אולי נסיעה לתימן, אבל אני זוכר את המעריצות שלך שרצות אחרייך עם החתימות וכו', הן בטח התבגרו כבר, אבל קם דור חדש שאולי בעצם לא מכיר אותך על הבמה.
אין לך איזה שהן תוכניות כאלה?
כן, ודאי.
אגב, עוד לא התחלתי ממש ממש להופיע בעולם.
זאת אומרת, אני כבר חמש שנים עם תקליט, אגב, רביעי, לא שלישי.
הראשון שירי תימן, "שדי", "רוח מדברית", וזה "קריה".
עשיתי רק כמה תוכניות, פסטיבלים מאוד חשובים באירופה, כמו מונטרה ג'אז פסטיבל, וומד פסטיבל, וכאלה דברים.
אנחנו מתכננים בעזרת השם לעשות טור באירופה, שכמובן יכלול גם את ישראל.
ואת ממריאה מכאן, מתי ולאן?
בעזרת השם, ביום ראשון הקרוב, לאיטליה, אירופה.
שם להופיע, או עניין של קידום מכירות, יחסי ציבור?
כן, קידום מכירות של התקליט.
איפה את הכי נמכרת, התקליט הזה?
למי הוא מדבר, לאיזה קהל?
צעירים, מבוגרים?
אתה יודע מה, לכולם.
אני יכולה לומר לך על אלה שראיתי אותם בהופעות שלי, זאת אומרת, סטודנטים, אנשי קולג', יאפים, מבוגרים, מבחר מגוון מאוד רחב של אנשים.
וגם רוקדים אותך בדיסקוטקים?
וגם רוקדים אותי בדיסקוטקים, כן, כן.
הם ככה, בצעד התימני?
הם לומדים, הם לומדים, זה בסדר.
עפרה.
אמרתי שהתקשורת שלנו כשהיית כאן, בזמנו לפחות, לא פרגנה לך, אבל מונחת לפניי ביקורת של עמוס אורן מ"ידיעות" על התקליט הזה שלך, והוא כותב שם בין היתר: "מבחינתנו, דווקא ההעזה", אני מצטט, "והנחישות, הם שעושים את האלבום הזה ליפה כל כך,
וגם למקור גאווה, זמרת משלנו, שרה אותנו בעולם, לא מבטלת את עצמה ואת מורשתה ואפילו מספקת עבודה לנגנים שלנו.
התקליט הזה חף ממסחריות".
הוא חף ממסחריות, התקליט הזה?
במושגים מקצועיים, כן. זאת אומרת, הוא לא רקיד וקליט ולהיט כזה, שאתה שומע פעם ראשונה ואתה שר, אבל זה תקליט עם הרבה עומק, והוא מאוד מאוד חשוב לי, ואנחנו במפגיע עשינו את התקליט בצורה שעשינו, כי אני רציתי לעשות דבר שאני אגאה בו, דבר שאני אהנה ממנו, דבר שאני אוכל לשיר אותו על הבמה ולא לחקות את מהדורות הדיסקו ולהתאמץ, דבר שבעצם לא כל כך מתאים לי.
בשבילי הוא מסחרי, זאת אומרת, אם אני אוהבת אותו, לא רואה סיבה שלא, אבל אתה יודע מה, נחיה ונראה, וגם לא כל כך חשוב לי למען האמת.
ואני מניח שלביקורת הזאת את חותמת מילה במילה.
בוודאי, בוודאי.
עפרה חזה, יפה ומצליחה מתמיד, היה תענוג לדבר איתך, תודה רבה לך.
תודה רבה, גם לי.
רק תציגי למאזינים שלנו את השיר הזה. זה השיר שנקרא "חף מפשע", שיר לפליטים.
ומעפרה חזה לנטלי קול.