סיפורו של החשוד שהוא תמיד חשוד מתחיל בזה שאחד מהחבר'ה בשכונה מודיע, כי בחדשות סיפרו על שוד. "החשוד הנצחי" מתחיל לארוז את חפציו. למרות שאין לו כל קשר לשוד, הוא יודע שיבואו ישר אליו. מדובר בבחור שהסתבך לפני הגיוס, ו"ישב" שנתיים במקום מישהו אחר. הוא מחזר אחרי מישהו שייעץ לו, אבל נדחה בכל מקום. למרות הכל הוא מתגייס לצבא, ומתנדב לצנחנים. שם הכיר בחורה ממשפחה טובה, והתיידד עמה. כשהשתחרר חזר לשכונה, ושוב כל שוטר יכול לתת לו סטירה – ולניידת.

הידידה באה אליו הביתה, ונקלעת למצבו בו החבר שלה עומד עם תיק ביד, ומחכה שיבואו לעצור אותו. היא מתעקשת להישאר, למרות שהחבר'ה מזהירים אותה, שהיא עלולה להיכנס ל"מלאי של החשודים". היא מתחילה לשאול שאלות, ובמקום להשיב – הם מציגים לה את הסיפורים אחד-אחד, בצורת הצגות בתוך הצגה. הם מדגימים לה, למשל, שבכל עולם הפשע, הסרסורים הם הפושעים המוגנים ביותר על-ידי החוק, בו בזמן שהם המושחתים ביותר.

החבר'ה גם מדגימים לה כיצד עו"ד של נאשם בשוד יהלומים יורד לחייו של החשוד, כאילו לטובתו, ואפילו מגייס את משפחתו של החשוד, כדי שיספר את כל הידוע לו. החשוד מודה במעשה שלא עשה, על סמך הבטחתו של עורך דינו, שזה יביא להקלה בעונש ולהתחשבות מצד השופט. החשוד מאמין בסחר-מכר הזה, אבל במשפט הוא מוצא את עצמו עזוב וחשוף, וזרוק לכלא לתקופה ארוכה.

החבר'ה מדגימים לה כיצד מביאה המשטרה אנשים שילשינו זה על חברו וזה על שכנו, סיפורים מסמרי שיער על הווי בית הסוהר ועוד. בתום אחת ה"הצגות" האלה, באמת נכנסים השוטרים מהמדור המרכזי, להם "חיכה" החשוד כל ההצגה, ולוקחים אותו, בדיוק כמו שהדגימו החבר'ה, עם המכות וכל ה"תוספות".