בחדר הקטן של אביב, בקומה הרביעית של הבניין היא כתבה והלחינה שירים חדשים. "היא הייתה בשיאה", מספר אביב על תקופת העבודה עם עפרה. "מפרקת לי שירים, ומחפשת כיוונים מקוריים. כל מה שהיה צפוי עף החוצה. בשבילי זה היה הכי רחוק מזמרת 'אמצע הדרך' המוכרת. היא הייתה מאושרת, כריזמטית מאוד, מלאת חיים. היא עשתה מלא תוכניות לעתיד. היא תמיד ידעה מה היא רוצה".

מילות השירים באלבום החדש שאובות כמעט כולן מעולם הנדרים, התפילות והבריתות. בכתיבת המילים סייעה חמוטל בן-זאב. "היא הייתה מתקשרת אליה ומבקשת השלמות של מילים במשפטים שונים, עזרה בחריזה". "רוב העזרה נעשתה בטלפון", מספר אביב. עפרה הגיעה לאולפן של אביב עם רעיונות מופשטים ללחנים ולטקסטים, ויחד הם עיבדו אותם לשירים שהוקדשו לחברות של עפרה, לבני משפחתה ולבעלה אשכנזי. "היא הייתה מקצועית מאוד", מספר אביב. "היא לא עשתה חזרות או התאמנה, פשוט נכנסה לאולפן והתחילה לשיר". עפרה חיפשה כיוון מוזיקלי חדש, והחליטה להתנער מז'אנר להיטי הפופ ולהתקרב לזרם האתני השורשי.

בדצמבר אותה שנה, לאחר שלושה חודשים וחצי של הקלטות, טסה עפרה יחד עם אשכנזי ללונדון, שם השמיעה למפיקים הבריטיים רוג'ר ארמסטרונג ובן מנדלסון את החומר החדש שיצרה באולפן הביתי של רן אביב בפתח-תקווה. השניים ישבו והקשיבו באוזניות למוזיקה שלה. עפרה הייתה דרוכה. תגובתם הייתה חמימה ומעודדת. השניים היו משוכנעים, שעפרה מצאה את הנישה המיוחדת לה.

החומר החדש של עפרה כל-כך הלהיב את הבריטים, שכמה חברות תקליטים, בהן "Universal" ו"EMA", חיזרו אחריה כדי להחתים אותה על חוזה להוצאת דיסק. "הרגשתי שהיא זו שעושה לי אודישן, ולא אני לה", סיפר ג'רלד זליגמן, ראש חטיבת מוזיקת העולם ב"EMA". החברה כבר החלה לנהל עם עפרה משא-ומתן על מופע חדש ועל דיסקים נוספים עם הרכבים סימפוניים. "היא הייתה נפעמת", מספר זליגמן, שנפרד ממנה בנשיקה חמה בסוף פגישתם בלונדון. הפגישה הבאה הייתה אמורה להתקיים בלונדון כעבור כמה שבועות, בראשית שנת 2000.

בינואר 2000 חלתה עפרה, ודחתה את המשך ההקלטות והפגישות בלונדון. בפברואר אושפזה בשל מחלתה, ונפטרה. הפרוייקט לא הסתיים מעולם.