לאחרונה זכיתי להציץ לאוצר נדיר: היומנים האישיים של בצלאל אלוני.

מדובר בתיעוד מצמרר של היסטוריה מוזיקלית בזמן אמת. כל עמוד עמוס לעייפה – לו"ז חזרות מפרך, פגישות עם בכירי הברנז'ה המקומית שהפכו לשיתופי פעולה בינלאומיים, הקלטות של נכסי צאן ברזל, והרגעים הקטנים שבנו הצלחות ענק.

מכל השנים והדפים, היה תאריך אחד שחיפשתי מיד: 3 בפברואר 1987.
היום שבו מטוס ה"ססנה" שבו טסו עפרה, בצלאל, אחותה שולי וחבריהם – התרסק.

ואז מגיע הרגע המצמרר באמת: הדפדוף לימים שאחרי.

ביומנים שבהם כמעט בלתי אפשרי למצוא שעה פנויה, המשך השבוע פשוט ריק. דממה מוחלטת על הדף. שום פגישה, שום הופעה, שום הקלטה. לפעמים דווקא הדפים הריקים מספרים את הסיפור הכי חזק.