שהיתי כשבועיים בחו"ל, ולרגל עבודתי הייתי מנותקת לחלוטין מן המתרחש בארץ. כרגיל, עולם אחר, מפתה יותר, אך הגעגועים הם כפעימות לב קצובות.
חזרתי היישר לחמסין, ללחות, ללחץ ולהופעה בירושלים. רבים וחשובים היו בין המוזמנים הרבים, וביניהם ראש הממשלה שמעון פרס. כבר הרבה זמן שאני עוקבת אחר הופעותיו-נאומיו בכנסת או באירועים שונים, וגיליתי שלאחרונה מרבה ראש הממשלה לחייך ולתבל את דבריו בהומור המשרה אווירה טובה.
אין זה סוד שהוא עומד מאחורי המדיניות הכלכלית החדשה, וכשנמצאים בחו"ל מבינים יותר עד כמה מצבנו הכלכלי חמור. והנה, הוזמן ראש הממשלה אל הבימה כדי לשאת את דבריו, והוא, במשפט ראשון, כמו היה במסיבת חברים מצומצמת, פונה ליצחק מודעי, שר האוצר, שגם הוא היה בין המוזמנים, ומציין את העובדה שעם כניסתו של שר האוצר, הקהל הרב מחא כפיים.
"כבר הרבה זמן שלא קרה דבר כזה" – אומר ראש הממשלה.
הקהל צחק, ושוב מחא כפיים, כי נהנה מן המחווה של ראש הממשלה. הרגשתי הקלה עצומה. כולם בלחץ, כולם עצבניים, כולם מתוחים, והנה, במשפט אחד, כבדרך אגב, מפנה ראש הממשלה את הזרקורים למישהו אחר, בחיוך. אני מתחילה להאמין שאנו בדרך הנכונה.