לדה יפה אמרה השבוע בתוכנית ריאיונות בטלוויזיה, שהוריה גילו לה בשלב מוקדם מאוד, שהיא לקתה במחלת הסרטן, והגילוי הזה הקל עליה את החיים.
"צריכים לדעת את האמת" – היא אמרה – "ואז גם יודעים איך להתמודד עם המחלה הנוראה הזאת".
ילדה יפה, חכמה, שהסכימה להיחשף בטלוויזיה ולדבר בשלווה פילוסופית על הסרטן הנורא, המקנן בה. ילדה בעימות עם גורלה. מגיל צעיר וללא התחכמות מיותרת. דיבורה שקט. דבריה בהירים ואי אפשר לטעות בכוונתם. ועוד הקדימה תרופה למכה והסבירה, שהחולים בסרטן אינם רוצים שירחמו עליהם. הרחמים גורמים להם אי נוחות והכבדה מיותרת. הבנה – כן, אך לא רחמים. מהם רחמים לילדה כזאת, היודעת שבגופה מכרסם הסרטן?
אחד מקרוביי מרבה זה שנים להשתמש במשפט, שהיה שומע מן המורה לתלמוד שלו בבית הספר היסודי: "אתה אינך יודע שאינך יודע". כך היה אומר אותו מורה לתלמיד, שלא הבין את השיעור והתיימר להבינו. כאשר מישהו אינו יודע ואינו מתבייש לקבל הסבר נוסף כדי לדעת, זה יפה, זה מונע שגיאות וסילופים וזיופים וכל ההתייחסות היא נכונה.
אותה ילדה יפה בטלוויזיה אמרה את שאמרה בתבונה ובתמימות שאין כמוהן. גם כשהמדובר בבעיה אישית ובמחלה נוראה, הצליחה בדקות ספורות להעביר מסר אדיר ומשכנע.
לצערי, בשעות מלל רבות, שהטלוויזיה מעמידה לרשום שרים וחברי כנסת וכל מיני מומחים אחרים, אין מצליחים אלה להסביר לעם את חומרת המצב שהמדינה נתונה בו. כל אחד זורק על השני. אחד מסכים והשני שולל. אחד חוגג והשני סובל. וקשה לי מאוד להבין אם כל הכותרות בחדשות הן תעלולי פוליטיקאים או באמת ביטוי למצב אנוש?
אי אפשר כל הזמן להיות בכן ולא. בבגדי המלך החדשים העז רק ילד קטן אחד מתוך כל ההמון לומר את האמת. כי זה מה שהוא ראה. אולי כדאי לכל האנשים החשובים, קובעי המדיניות הגבוהה, לבקש מן הילדה היפה, שדיברה בטלוויזיה, שתסכים להסביר את מה שהם אינם מצליחים לעשות זה הרבה זמן. זאת לא בושה. פשוט, צריך לדעת את האמת.